פלוני (אפוטרופוס) נ' איילון חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת התובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, וזאת לפי הסמכויות המוקנות בתקנות 127 ו-130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). יוער כי בקשת התובע הוגשה במסגרת תשובה לבקשה מאת הנתבעת למתן הוראות המנמקת מדוע יש להורות לתובע להגיש חוות דעת רפואית ערוכה כדין, בטרם תידרש הנתבעת להגיש חוות דעת רפואית מטעמה.

רקע וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 2000, נפגע ביום 21.01.14 במהלך משחק כדורסל באולם בית הספר בו למד, הוא החליק על הרצפה ונפגע בברכו השמאלית (להלן: "התאונה"). ביום 21.01.14 עבר ניתוח בהרדמה מלאה בברכו הפגועה (להלן: "הניתוח"). בעת התאונה היה התובע מבוטח בביטוח תאונות אישיות תלמידים אצל הנתבעת (להלן: "הפוליסה"). התובע צירף לכתב התביעה ממצאי בדיקה רפואית שערך ד"ר יחזקאל טיטיון, ביום 22.02.16 (להלן: "מסמך הערכת נכות"). בבדיקה זו העריך ד"ר טיטיון את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% בגין הפגיעה בברכו השמאלית. בכתב התביעה טוען התובע כי לאור העובדה שנכותו הרפואית הינה בשיעור של 10% נכות לצמיתות, חייבת הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בשיעור זהה לשיעור הנכות, מסכום הפוליסה.

    

2. הנתבעת בכתב הגנתה טוענת כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה, ולכן דין תביעתו להידחות או להימחק. בנוסף ציינה כי התובע לא צירף אישור בדבר היותו תלמיד מן המניין, בניגוד לתנאי הפוליסה, וכי לא צירף לכתב התביעה חוות דעת ערוכה כדין, ועל כן מנוע מלטעון כל טענה שברפואה.

    

3. בבקשה שהגיש לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית ולמנות מומחה רפואי מטעם בית המשפט, טוען התובע כי מתקיימים בעניינו הטעמים המיוחדים שנדרשים על פי הוראת תקנה 127 לתקנות. לטענתו, במסגרת "הטעמים המיוחדים" נכללים, בין היתר, סיכויי התביעה, וכן ראשית ראיה לנכות רפואית או עניין אחר שברפואה הטעון הוכחה. עוד טוען התובע, כי פעל בהתאם לנוהל הפעלת פוליסת ביטוח תאונות אישיות תלמידים, ושלח לנתבעת את כלל המסמכים על מנת שימונה מומחה בעניינו. למרות זאת, הנתבעת לא נענתה לפניותיו ודרישתו להפנותו למומחה רפואי מטעמה, וזאת, בניגוד להוראת סעיף 5 לפוליסה. התובע מציין כי בכך, הפרה הנתבעת את תנאי הפוליסה וחובתה מכוח חוזה הביטוח; ושעתה מנסה הנתבעת, בהתנגדותה לבקשה זו, לעשות שימוש לא הוגן ובחוסר תום לב בסדר הדין על מנת להרים קשיים על התובע, אשר ידו אינה משגת למימון חוות דעת, וזאת כדי למנוע ממנו לתבוע את זכויותיה.

    

4. הנתבעת מתנגדת לבקשת התובע, וטוענת כי הדין מאפשר לפטור מהגשת חוות דעת רפואית מוקנית אך ורק במקרים יוצאים דופן, אשר בהם נסיבות מיוחדות. לטענתה, התובע ללא הציג בבקשתו נימוק או טעם מיוחד אשר יכול להצדיק את מתן הפטור. בנוסף טוענת הנתבעת, כי בעניינו קיים צורך בהגשת חוות דעת ערוכה כדין בייחוד מאחר וזוהי תביעה על פי פוליסה בה הזכות לפיצוי הינה נגזרת של נכות רפואית צמיתה; זכות אשר מקורה בחוות דעת רפואית.

    

   דיון

    

5. על פי הוראת תקנה 127 לתקנות, חובה על בעל דין הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענותיו, לצרף חוות דעת של מומחה מטעמו. לא ניתן לקבל טענות בעניין רפואי של בעל דין ללא שהציג ראיה מוחשית לכך. זהו הכלל וחריג בצדו; בית המשפט רשאי לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת בשל טעמים מיוחדים. זאת, כעולה משילוב הוראותיהן של תקנות 127 ו- 130 לתקנות, המאפשר לבית המשפט לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו ולמנות, מטעמים מיוחדים שירשמו, מומחה מטעם בית המשפט [רע"א 10251/02, אפרים כץ – חמים וטעים נ' דואני (09.0.1.03)]