תא"מ 28659-08-15 אורציון הסעות ובלדרות בע"מ ואח' נ' ירום ואח'

1. תביעה ותביעה שכנגד אלה עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 13.1.2015 ביישוב קדומים. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 8,685 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי, ואילו התובעת שכנגד טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 8,142 ₪.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. אין חולק, כי רכב התובעת ביקש לפנות שמאלה (אם לשם ביצוע פרסה, ואם לשם ביצוע פניה רגילה), וכי באותה עת חלף על פניו, משמאלו, רכב התובעת שכנגד, ונוצר מגע בין הפינה השמאלית-קדמית של רכב התובעת לבין הכנף הימנית-קדמית של רכב התובעת שכנגד. אין חולק, כי רכב התובעת הוא רכב משא אחוד פתוח, המשמש בפועל להסעת ילדים ממוסדות לימוד, וכי בפועל היה על נהג התובעת להוריד לפחות ילד אחד באזור מקום התאונה. אין גם חולק, כי מדובר בכביש דו סטרי, עם נתיב אחד לכל כיוון, כשביניהם קו מקווקו.

3. נהג התובעת טוען, כי נסע כדרכו, הגיע לקראת צומת המאפשר פניה שמאלה, התכוון לפנות שם כדי להוריד ילדה באותו כביש שלשמאל הדרך עליה נסע, אותת, נעמד בסמוך לקו המקווקו, והמתין כעשר שניות, בשל תנועה שזיהה בנתיב הנגדי, אך לא בקרבת מקום, ובאותה עת גם הבחין ברכב התובעת שכנגד כמה עשרות מטרים מאחוריו. כשהחל בביצוע הפניה, ארעה לפתע התאונה, שכן רכב התובעת שכנגד עקף את רכבו תוך כדי ביצוע הפניה. הוא סיפר גם, כי נאלץ להוריד את הילדה מהרכב באמצע הצומת, ומסרה לבן משפחתה, שהמתין מעבר לכביש.

4.נהגת התובעת שכנגד טוענת, כי נסעה כדרכה, הגיעה לנקודה בה עמד לדבריה רכב התובעת בימין הדרך, ככל הנראה לשם הורדת ילד, ועקפה את הרכב העומד, אלא שאז יצא לפתע הרכב שמאלה, ככל הנראה על מנת לבצע פניית פרסה, ופגע ברכבה. היא הסיטה את רכבה שמאלה כדי לנסות לחמוק מפגיעה קשה יותר, ואך בקושי נמנעה מלפגוע ברכבים החונים בצד שמאל של הכביש. לדבריה, כלל אין מדובר בצומת, אלא בנקודה בה רכב התובעת באופן שגרתי מוריד ילדים.

5.לא נשמעו עדים נוספים.

6.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, בחנתי את תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, וכן את יתר חומר הראיות, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת שכנגד, אותה מצאתי מהימנה יותר מרעותה, בין היתר בשל כל אלה:

א.ראשית, סיפורה מתקבל יותר על הדעת ומתיישב טוב יותר עם ניסיון החיים, בכך שלמעט עצם התנועה שמאלה של רכב התובעת, אין בגרסתה כל התנהגות חריגה של מי מכלי הרכב המעורבים, בעוד מנגד, הגרסה השניה מחייבת – לבד מעקיפה מסוכנת בתוך צומת, גם המתנה לא ברורה של רכב התובעת לתנועה נגדית שלא היתה קרובה אליו, איבוד קשר עין עם הרכב שמאחוריו תוך כדי התחלת הנסיעה שמאלה, והופעתו במפתיע לצדו, בלא שקדמה לכך ראיית הרכב המתקרב עד כדי עקיפה.

ב.שנית, תמיהות התעוררו באשר למקום בו היה על רכב התובעת להוריד את הילדה, שכן בתחילה סופר על צורך לפנות שמאלה אל תוך כביש צדדי, בהמשך על הצורך להוריד את הילדה באמצע הצומת ומסירתה להוריה שהמתינו בצד השני (ומדוע המתינו אם הרכב נהג ברגיל להיכנס אל תוך הכביש הצדדי?), לאחר מכן מי שקיבל את הילדה הפך להיות אחיה, והתברר שהמקום שהוא רגיל להמתין הוא ממש בפתח אותו כביש צדדי, בצמוד לצומת. סיפור דברים זה, לבד מהיותו גרסה מתפתחת, מתיישב יותר דווקא עם כוונה לבצע פניית פרסה מאשר עם כוונה לפנות שמאלה, ועל כן מתיישב יותר עם גרסת נהגת התובעת שכנגד.