תא"מ 28648-07-14 ג'רמי ואח' נ' אקוקה ארז ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,701 ₪ ותביעה שכנגד כספית ע"ס 7,061 ₪, בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 26.02.2014 בין כלי רכב, מ"ר 43-269-63 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 16-029-78 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

חרף הסכמת הצדדים למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב הנתבעים שהייתה קוהרנטית, רציפה סדורה ומשכנעת, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעים, שהייתה מהוססת ובלתי מהימנה בעיניי.

5.2.גרסתו של נהג רכב הנתבעים נתמכה על כל פרטיה על ידי השוטר שנסע עם רכבו בנתיב השמאלי בכיוון נסיעתו של רכב התובעים ושהיה עד לנסיבות שהובילו לתאונה. השוטר העיד אובייקטיבית ובצורה שאינה משתמעת לשני פנים שרכב התובעים נכנס לצומת בנסיעה רציפה תוך שאינו מאפשר להולכת הרגל שהייתה בעיצומו של חציית המעבר חצייה זכות קדימה ועל ידי כך נגרמה התאונה בין הרכבים המעורבים בתאונה.

5.3.שוכנעתי כי התאונה קרתה לאחר שנהגת רכב התובעים לא נתנה דעתה לכך שמחובתה ליתן זכות קדימה להולכת רגל החוצה את הכביש באמצעות מעבר החצייה. הטענה כי לא הבחינה בהולכת רגל היא טענה שלא תתקבל הואיל והיה עליה להבין כי כאשר רכב שבנתיב השמאלי שבכיוון נסיעתה עוצר לפני מעבר חצייה, הדבר מהווה אינדיקציה לכך שרכב זה נותן זכות קדימה להולך רגל. כמו כן, שוכנעתי כי נהגת רכב התובעים נכנסה פשוט לצומת בלתי פנוי, תוך הפרת כללי הזהירות המתחייבים ממנה.