תא"מ 28627-10-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' רפאלוב

בעת התאונה לא עמד הנהג במגבלת ותק בנהיגה על-פי פוליסת הביטוח שהוצאה לרכב.

הצדדים חלוקים אם בנסיבות העניין קיים כיסוי ביטוחי לתאונה.

רקע ונסיבות צריכות לעניין:

1.אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום התאונה (16/5/13) בה אירעו נזקים למונית, היתה בתוקף פוליסת ביטוח לנהג נקוב – מר יצחק מנחם ציון; ובתנאי שגילו מעל 24 שנים ולו ותק נהיגה של 12 חודשים לפחות באותו סוג רכב.

אין גם מחלוקת בין הצדדים כי נכון ליום התאונה ותק הנהיגה של הנהג מר ציון הוא פחות מ- 12 חודשים.

2.התובעת פיצתה את הנתבע, שהוא בעלים של המונית על נזקיו, אלא שלאחר מכן שמה לב כי ותק הנהיגה של הנהג מר ציון לא תאם את תנאי הפוליסה. מכאן לטענתה אין תחולת לפוליסת הביטוח ולכן דרשה השבת הפיצוי ששולם לנתבע.

3.מנגד, טען הנתבע שפנה אל סוכנת הביטוח מטעמו, העביר לה את פרטי הנהג הנקוב ולא הובהר לו שהפוליסה אינה מתאימה לותק הנהיגה של הנהג הנקוב וכי עליו להתאים את הפוליסה ובכלל זה לשאת בעלות גבוהה יותר של הפרמיה. בנסיבות אלה טוען הנתבע שהתובעת אינה יכולה להתנער מחובתה על- פי הפוליסה.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.יש לדעתי להבחין בין שני מצבים: מצב בו רוכש מבוטח פוליסת ביטוח בתנאים מסויימים, כמו גם מצב בו מגלה המבוטח לחברת הביטוח נתונים חלקיים, והכל תוך תשלום פרמייה מופחתת, ולמרות אותם תנאים להם הוא מודע, בוחר לעשות שימוש ברכב בניגוד לתנאי הפוליסה; שונה האמור לדעתי ממצב אחר בו המבוטח לא מסתיר מסוכן הביטוח את הפרטים הנדרשים לצורך הצעת הפוליסה ולמרות האמור מפיק סוכן הביטוח פוליסה שונה מזו שנדרשת.

5.במקרה הראשון משלא עומד המבוטח בתנאי הפוליסה, ובייחוד משמדובר בתנאי מהותי הנוגע למגבלת וותק בנהיגה, הרי שאין תחולה לפוליסת הביטוח לגבי אותו אירוע תאונתי (ע"א (מחוזי-ת"א) 24290-07-11 קאלו נ' תרסיס חב' לכימיקלים בע"מ. ניתן ביום 20/5/12). במקרה כזה אין מקום להחלת סעיף 18(ג) לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: החוק) הקובע כיסוי יחסי שמשקלל את החמרת הסיכון ביחס שבין עלות הפרמיה עם התנאי המהותי לבין עלות הפרמיה ללא התנאי המהותי, וזאת כדי שלא לעודד התנהלות של מבוטחים להימנע מלדווח לחברת הביטוח על תנאים מהותיים ושינויים, במטרה לחסוך בעלות הפרמייה ולהסתפק לאחר מכן בהחלה יחסית של הכיסוי הביטוחי.

6.במקרה השני, משגילה המבוטח את כל הפרטים הנדרשים, הרי שלא ניסה להסתיר פרטים מהותיים מחברת הביטוח במטרה להקטין את עלות הפרמייה ובנסיבות כאלה יש מקום להחלת החריג הקבוע בסע' 18(ג) לחוק, באופן שתהא תחולה לפוליסת הביטוח אך זאת תוך כיסוי יחסי לסיכון שבוטח בכפוף לפרמייה ששולמה (ראו להשוואה: תא"מ (שלום- חיפה) 8787-04-11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף אחמד. ניתן ביום 28/12/14).

7.ההבחנה האמורה משתקפת גם בסקירת הפסיקה שהובאה במסגרת תא"מ (שלום-חיפה) 9922-03-14 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' קרדן רכב בע"מ. ניתן ביום 5/9/14). כך גם בע"א (מחוזי-חי') 30563-07-12 לבנה נ' הראל חברה לביטוח בע"מ. ניתן ביום 6/11/12, דחה בית המשפט ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (7303-11-10) בו נקבע כי בעלה של המבוטחת שניהל את המו"מ עם סוכן הביטוח היה מודע למגבלת הגיל באותו רכב ולמרות האמור נהג ברכב מי שגילו מתחת למגבלת הגיל הקבועה בפוליסה. הדבר עולה גם מפסקי הדין הנוספים אליהם הפנה ב"כ התובעת.