כלל חברה לביטוח בע"מ נ' רוזנבאום ואח'

הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, בצירוף הנמקה תמציתית. הסוגיה המרכזית בה עלי להכריע היא, האם קיים כיסוי ביטוחי בפוליסת הנתבעת 2, במקרה של נהיגה בשכרות מצד הנתבע 1, המבוטח. לאחר עיון במסמכי התיק, לרבות חקירת הנתבע 1 במשטרת ישראל, ולאחר קריאת סיכומי באי כוח הצדדים, אני סבורה, כי דין התביעה להתקבל במלואה. בפוליסת הנתבעת 2, שהינה פוליסה תקנית, עליה לא ניתן להתנות אלא לטובת המבוטח, נקבע כיסוי ביטוחי קוגנטי, כאשר הנזק שנגרם לרכב צד ג' הינו תוצאה צפויה ורגילה של מעשה רשלני. ההחרגה היחידה הקיימת לעניין אופן הנהיגה, היא לגבי נזק שנגרם בזדון או בשל נהיגה בהשפעת סמים. יש לדחות את טענת הנתבעת 2 בדבר מתן פרשנות רחבה לחריג הנהיגה תחת השפעת סמים, כחריג הכולל גם נהיגה תחת השפעת אלכוהול. אין גם מקום לשלול כיסוי ביטוחי, במקרה בו מדובר בנהיגה תחת השפעת אלכוהול ברמה גבוהה, כמו בנסיבות המקרה דנן, ואין לראות בנזק שנגרם כתוצאה מנהיגה תחת אלכוהול משום נזק שנגרם בזדון. מחקירת הנתבע 1 במשטרת ישראל לא ניתן ללמוד כי הוא התכוון לבצע תאונה. הנתבע 1 היה נסער ובמצב רוח רע וזאת לאחר שביקר בבית קברות לרגל אזכרת סבתו. בחקירתו במשטרת ישראל העיד: "לפי המנהג נהוג לשתות לזכר המת 2 כוסות או 3 כוסות במקסימום..." "אני שתיתי 3 כוסיות קטנות בערך 30 גרם כולל הכל של בקבוק וודקה". "שתיתי בזמן שהייתי בבית העלמין והשתטחתי על הקבר של אמא שלי". לא זו אף זו, מעדות נהגת רכב התובעת עולה, כי לאחר קרות התאונה התנצל הנתבע 1 מספר פעמים לפניה, דבר המלמד, כי לא התכוון לגרום את התאונה ואף לא היה במצב שכרות שלא אפשר לו לצאת מן הרכב ולהתנצל. הנה כי כן, לאור המגמה הרווחת בפסיקה (וראו כדוגמה מייצגת את פסק דינו המקיף של כבוד השופט גלעד הס בתא"מ 16704-01-14, מיום 6.5.15), לפיה, נדחות טענותיהן של חברות ביטוח המבקשות לשלול כיסוי ביטוחי במקרה של תאונה שנגרמה כתוצאה מנהיגה בשכרות, אני קובעת, כי על הנתבעת 2 לפצות את התובעת במלוא נזקה. 

מצאתי מקום גם לדחות את טענת הנתבעת 2, להכשלה בזדון של בירור החבות מצד הנתבע 1. גרסת הנתבע 1 לגרם התאונה ונסיבותיה, פורטה, פרט היטב, בעדותו בזמן אמת במשטרת ישראל.

מחקירתו של הנתבע 1 במשטרה עולה בבירור כי הנתבע 1 הודה באחריות לקרות התאונה, כך שלא ברור כיצד הכשיל הנתבע 1 את בירור החבות, ועוד בזדון. הנתבע 1 אף מסר הודעה לנתבעת 2, אם כי באיחור ולאחר שנשלח אליו חוקר. העובדה שהנתבע 1 לא קיים את דרישות הפוליסה והעלים בדיווח אל הנתבעת 2 פרט מהותי כנהיגה בשכרות, צריכה לבוא לידי ביטוי בהטלת אשם תורם חוזי עליו, בשיעור משמעותי. בנסיבות, יש להעמיד את שיעור האשם החוזי התורם על שיעור של 40%, שכן הנתבע 1 לא קיים את חוזה הביטוח בתום לב ובדרך מקובלת. יחד עם זאת, כלפי התובעת חייבת הנתבעת 2, באופן מלא.

לפיכך, אני מקבלת את התביעה במלואה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת סכום של 20,751 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 20.10.13 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן יישאו הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, באגרת בית משפט בסך 372 ₪, ושכר טרחת עו"ד בשיעור 17.55% מסכום הנזק, כפי שנפסק. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תואיל לסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה ניסן תשע"ז, 21 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: