פנטורין ואח' נ' שוקרון ואח'

בפניי תביעות כספיות הדדיות מטעם התובע והנתבעת, זה כנגד זה. לשם הנוחות, בפסק הדין יכונו הצדדים – התובע והנתבעת – כפי מעמדם בתביעה המקורית.

ע"פ הנטען בכתב התביעה ובכתב ההגנה שכנגד, התובע עוסק במתן שירותי שיפוץ, התקנות ואחזקה ללקוחות פרטיים ועסקיים כאחד. הנתבעת התקשרה בהסכם עם התובע, בהתאם לתוכנית אדריכלית שנמסרה לו, לביצוע עבודות שיפוץ, אשר כללו, בין היתר, ריצוף ובניית מדרגות, באזור החצר והכניסה לבית הנתבעת, תמורת סכום כולל של 55,000 ₪, כמפורט בהצעת המחיר שהגיש התובע לנתבעת, נספח ב' לכתב התביעה, שהפכה למעשה לחוזה בין הצדדים.

התובע טען כי ביצע את עבודתו במקצועיות, בתיאום מלא עם האדריכלית ובהתאם להוראותיה.

התובע טען, כי ביום 20.3.15 יצא לחופשה בת 5 ימים שהוזמנה עבורו כהפתעה מבת זוגו, ועליה עדכן את הנתבעת. התובע טען כי בימי שהותו בחו"ל ביקשו פועלים מטעמו להמשיך בביצוע העבודה אך הנתבעת לא אפשרה להם לעשות כן. לאחר שובו מחו"ל, ביקש התובע לטענתו להשלים את העבודה, אך הנתבעת דחתה אותו שוב ושוב, עד שביום 5.5.15 התייצב בביתה של הנתבעת, והאחרונה עמדה בסירובה לאפשר לו לסיים את העבודות, תוך שהיא מטיחה בו לראשונה האשמות בנוגע לליקויים שנעשו במהלך העבודות, ודרישה לתוספת עבודה אשר לא נכללה בהסכם.

על דרישות אלו חזרה הנתבעת גם במכתבה מיום 11.5.15, ולדברי התובע, משסירב לדרישות בלתי מוצדקות אלו, הודיעה לו הנתבעת כי אינה מעוניינת בהמשך עבודתו וכי אין בכוונתה לשלם לו את מלוא התמורה שסוכמה, וזאת חרף התחייבותה בחוזה.

התובע הדגיש, כי עד לשלב זה השלים כ – 95% מהעבודה, וכי בכפוף למספר מצומצם של השלמות לתיקונים אשר הנתבעת לא אפשרה לו לבצע, היה זכאי לקבל את יתרת התמורה בגין עבודתו.

לפיכך, תבע התובע את יתרת התמורה, וכן פיצוי בגין נזקים שנגרמו לו כמפורט בכתב התביעה.

הנתבעת התגוננה מפני התביעה ואף הגישה תביעה שכנגד, במסגרתה טענה בהרחבה כי התובע הוא זה הפר את ההסכם בין הצדדים.