תא"מ 28515-01-17 לוין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ ואח'

בקשה לסילוק על הסף של תביעה, המהווה ניסיון בלתי נהיר להתנערות מתוצאותיו של הליך פשיטת רגל שהסתיים זה מכבר. לפנינו אחד המקרים החריגים שבהם אכן יש מקום להיעתר לבקשה.

1.ברקע הדברים, בתמצית: התובעת (באותו שלב – ללא ייצוג) הגישה תביעה בסדר דין מהיר, לאקונית ומעוטת מסמכים, שעניינה בצ'ק עתיק יומין שנדרשה לפורעו והנתבע 1 ("הבנק") הוא האוחז בו. עניינו של הצ'ק, שזהות מושכו אינה נהירה דיה (האם התובעת או אחר) עלה אגב הליכי פש"ר שננקטו נגד התובעת נוכח ריבוי תיקי הוצל"פ בשנת 2010, כך תיאורה נטול הפרטים. הבנק הגיש תביעת חוב באמצעות הנתבע 2, ששימש בא כוחו, 28,372 ₪ סכומה, לטענת התובעת - באיחור. התובעת, ניתן להבין, ניסתה להגיע להסדר במישרין עם הנתבע 2 אך נדחתה, ואילו הנאמן בפשיטת הרגל אישר את תביעת החוב של הבנק וכתוצאה מכך קיבל סך של 19,034 ₪ מקופת פשיטת הרגל. גם ניסיונות מאוחרים יותר של התובעת, לאחר סיום הליכי פשיטת הרגל, לקבל החזר מן הבנק לא זכו למענה מספק כל צרכו מבחינתה. על כן תביעתה, לקבלת הסכום של 33,400 ₪, שניתן להבין כי הוא הסכום שדרש הבנק כסכום החוב (להבדיל מאשר הדיבידנד שקיבל) בתוספת הוצאותיה הנטענות ונעדרות התימוכין.

2.השיבו הנתבעים: ב"כ הבנק בהליכי הפשט"ר ודאי אינו אמור להיות נתבע אישית. אולם בכל מקרה המדובר לשיטתם בתביעה נעדרת עילה: הליכי הפשט"ר התקיימו, הסתיימו, הפכו חלוטים, ולא ברור מה לתובעת להפנות כלפי הנתבעים עתה טענות שהיו יכולות לתובעת אולי כלפי הנאמן בזמן הליכי הפשט"ר. מכאן שעתרו לסילוק התובענה על הסף.

3.ישיבה מקדמית התקיימה ביום 19.10.17. בגדרה הודיע עו"ד קרמזין על נטילת ייצוגה של התובעת זה מקרוב. לבקשת הסילוק על הסף ביקש הוא שהות על מנת ללמוד את הדברים ולהגיב באורח סדור, ואפשרתי לו את הדבר. בתגובתו הקצרה בכתובים לא נדרש הוא למעשה לבקשת המחיקה, אלא חזר על טענותיה העיקריות של התובעת: כי לא הייתה אמורה לחוב בפרעון אותו צ'ק, כי הבנק לא היה אמור לדרוש את החבתה, כי הנאמן בפשט"ר לא ביצע את תפקידו כיאות. על כן נתבקש בית המשפט לקיים "תזכורת נוספת". אשר לעו"ד יגר, שב"כ הבנק מסר בדיון כי עבר לאחרונה אירוע בריאותי משמעותי, הודיעה התובעת עתה באמצעות בא כוחה כי היא נכונה למוחקו מכתב התביעה – תגובה מבורכת לעומת זו שבאה מפיה בעת הדיון לשמע אותה הודעה בעניין מצבו של עו"ד יגר ("מגיע לו"). הבנק, מצדו, גורס כי אין בתגובת התובעת דבר שימנע את סילוק התובענה גם נגדו, בהיעדר עילה.

4.ענייננו בבקשה למחיקת תובענה על הסף באין עילה, כהוראת תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הדין ידוע ומוכר, ובית המשפט יעשה שימוש בסמכותו זו במשורה פן יסגור את שערי בית המשפט עוד טרם התקיים דיון לגופו. אולם אף שהנחיתי עצמי בכל האזהרות הנוהגות באשר לשימוש הזהיר בסמכות זו, אין כל ברירה אלא להיעתר במקרה דנן; העובדה שמדובר במחיקה (והתיישנות אין), להבדיל מדחייה, רק מקלה.

5.כתב התביעה, בפשטות, אינו מגלה עילת תביעה. כהערה מקדימה יוער כי כתב תביעה בסדר דין מהיר אמור לכלול כבר את כל המסמכים הרלבנטיים, ואלו בבירור אינם בנמצא. אין כל דרך שבית המשפט יוכל לקבוע כאן דבר ממה שהתובעת טוענת ביחס להליכי פשיטת הרגל, שעה שלא צירפה דבר מתוך הליכי פשיטת הרגל. אולם עיקר לנו בכך שהתובעת מנסה לערער למעשה על תוצאותיו של הליך פשיטת רגל, שהתנהל בבית המשפט המחוזי שעל פשיטת הרגל והסתיים, וזאת היא עושה בבית משפט זה. הליך פשיטת רגל הוא ברור ותחום. הצדדים לו ידועים. קיים מושא הצו, קיים הנאמן, קיימים הנושים התובעים את חובם. לנאמן החובה לבחון את תביעות החוב (ס' 71 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980), לבית המשפט שעל פשיטת הרגל סמכות להעביר את כל קביעותיו של הנאמן תחת שבט ביקורתו, ולקבל כל החלטה בכל שאלה של משפט או עובדה המתעוררת בעניין פשיטת רגל שלפניו (ס' 178 לפקודה). ההשגה על החלטותיו של בית המשפט המחוזי – לפני בית המשפט העליון, לא השלום. מכאן, וגם אם נקבל לצורך הדיון כאן כי נכונות טענות התובעת שלא היה מקום בדין לדרוש שתפרע את הצ'ק, או שתביעת החוב הוגשה באיחור, או שהיה נכון להגיע עמה להסדר אחר ערב הגעתה להפטר, הרי שהמועד והמקום לברר טענות אלה אינו במסגרת תביעה לבית משפט זה להשבת כספים שקיבל מי מן הנושים (ומובן שאיני מחווה דעה כי יש בסיס לטענות, אלא רק מניח כנדרש לצורך הדיון כאן שמה שנטען בכתב התביעה – יוכח). זהו ניסיון בלתי צליח לעקיפת תוצאותיו של הליך פשיטת הרגל, שהתובעת הייתה צד מרכזי לו (השוו: ע"א 4522/07 וורצלמן נ' ארז בי-עזר, כונס נכסים לחב' רמגיל (23.8.12)). אין כל מקום לכך שלאחר שההליך הושלם, והתובעת שלא ביקשה ב"זמן אמת" להשיג על תביעת החוב של הבנק זכתה בהפטר (כעולה מתביעתה), תוכל לדרוש את השבת הדיבידנד ששולם, קל וחומר סכומים שרק נתבעו ממנה ולא שולמו בפועל.

6.יוער כי הפער שבין תביעת החוב שהגיש הבנק, לפי העולה מכתב התביעה כאן (כ-28 אלף ₪) והדיבידנד ששולם לבנק בפועל (כ-19 אלף ₪), מלמד לכאורה כטענת הבנק כי קופת הנשייה לא היה בה די לכיסוי כל חובותיה של פושטת הרגל (עניין שהוא כמובן שגרתי בהליכי פשיטת רגל). מכאן שאפילו לא היה הבנק תובע חוב ומקבל דיבידנד, לא היו כספי הדיבידנד מגיעים לכיסה של התובעת כי אם לכיסי הנושים האחרים. פרטים מדויקים אין לפנינו, וכיוון שהתובעת לא סיפקה אותם – גם לא יהיו. אולם הדבר רק מדגיש את הבעייתיות העצומה בכך שלאחר שהליכי הפשט"ר מסתיימים יבוא החייב שקיבל בינתיים הפטר וידרוש כי תשלום מסוים שבוצע במהלך הליכי הפשט"ר לידי נושה מסוים, יעבור עתה לכיסו.

7.נוכח כל האמור לעיל, הרי שלפנינו אחד המקרים החריגים שבהם יש להורות על מחיקת התביעה על הסף, בהיעדר עילה. גם אם תוכיח התובעת את כל הנטען בכתב תביעתה, לא יוליד הדבר עילת תביעה נגד הבנק, כי אם יגרור את שני הצדדים רק להוצאות נוספות וניכרות לשם ניהול הליך עד תומו, הוצאות שהתובעת עלולה להדרש לשאת בכולן.

8.התביעה נגד הנתבע 2 נמחקת אפוא בהסכמה, ואיחולי בריאות שלוחים לו; בעניינו לא ייעשה צו להוצאות, בנסיבות ומשניתן להבין כי לא נשא בהן מכיסו. התביעה נגד הנתבע 1 נמחקת בהיעדר עילה, נוכח כל האמור לעיל. גם כאן לא אכביד על התובעת, שתיארה את נסיבותיה הקשות, אף שלהפטירה בלא כלום אי אפשר. היא תשא בשכ"ט בא כוח הנתבע 1 בקשר עם ניהול ההליך (הקצר, נוכח הצלחת הבקשה לסילוק על הסף), וזאת על הצד הנמוך ממש, של 2,000 ₪.