תא"מ 28509-06-14 איי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' מליבו בניה בע"מ

מהות הבקשה

לפניי בקשת הנתבעת להורות על מחיקת מסמך, המוכתר בכותרת "תצהיר עדות ראשית", אשר הוגש על ידי התובעות ביום 11.2.15 (להלן: "תצהיר התובעות"). תצהיר התובעות כולל, למעשה, מספר מסמכים ובכלל זה, תצהיר עדות ראשית מטעם מר רוני טורה, מי שנהג ברכב התובעת 2 בעת התאונה, חוות דעת שמאי התובעות, מר חיים כהן, קבלה בגין תיקון רכב התובעת 2, העתק רשימת פוליסה, טופס הודעה על תאונה, ותמונות לא צבעוניות של רכב התובעת 2. לפי הנטען בבקשה, תצהיר התובעות הוגש בשיהוי ניכר, תוך חריגה מהוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד -1984 (להלן: "תקנות סד"א"). הנתבעת טוענת, כי התובעות לא ביארו מדוע הוגש תצהיר התובעות רק ביום 11.2.15, בלא שנמצא למסמכים הכלולים בו, ביטוי או אזכור בכתבים קודמים. לטענת הנתבעת, התובעות עשו דין עצמי, בלא שקיבלו אישור או ארכה מבית המשפט, עת הגישו את התצהיר מטעמן באיחור, בניגוד להחלטה מיום 2.11.14. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי הותרת תצהיר התובעות בתיק גורמת לשיבוש מהותי של ההתנהלות בתיק, וכל זאת מבלי שהתקיימו טעמים מיוחדים לכך. הנתבעת טוענת עוד, כי יש למחוק את תצהיר התובעות גם מטעם מהותי. לפי הטענה, תצהיר התובעות כולל הרחבת חזית אסורה וכן ניסיון ל"שיפוץ" גרסה. לבסוף, טוענת הנתבעת, כי הסעד המבוקש (מחיקת תצהיר התובעות) עולה בקנה אחד עם פסיקת בתי המשפט, מקום בו הנתבעת עומדת על זכויותיה המהותיות והדיוניות, מתחילתן ועד סופן. בהקשר זה, נטען בסעיף 26 לבקשה, כך:

"אין ולא יכול להיות חולק, שהמדובר בעניין הפוגע פגיעה קשה ביותר בזכויות המבקשת דלעיל, יכול להשליך על התוצאה של תיק זה לגופו של עניין – ומשכך, ולאור הפרת מחויבויות המשיבות להקפדה על קיום הוראות התקנות, לרבות החובה לפעול בתום לב, משך כל ניהול ההליך וכל האמור לעיל, ראוי וצודק להיעתר למבוקש".

טענות התובעות בתגובה לבקשה

התובעות טוענות, כי בדרך כלל, בתיקי רכב, המתנהלים בהליך של סדר דין מהיר, בית המשפט מעניק פטור מהגשת תצהירים, והנהגים המעורבים בתאונה וכן עדים לה, נחקרים בחקירה ראשית ובחקירה נגדית בבית המשפט. התובעות מציינות, כי במקרה דנן, לא קיבל בא-כוחן את החלטת בית המשפט מיום 2.11.14, המורה על הגשת תצהירים. רק לאחר קבלת תצהירי הנתבעת, אשר התקבלו במשרד ב"כ התובעות ביום 25.1.14, עשה ב"כ התובעות בדיקה בתיק הממוחשב וגילה את דבר קיומה של ההחלטה מיום 2.11.14. בהתאם לכך, הוגש תצהיר התובעות באיחור של 55 יום. התובעות מבהירות, כי כל המסמכים שצורפו לתצהיר התובעות צורפו, זה מכבר לכתב התביעה. לדברי התובעות, אין בהגשת תצהיר מר רוני טורה על מנת להביא לשינוי חזית כנטען על ידי הנתבעת, שהרי, החזית המשפטית, נקבעת בכתבי הטענות. לטענות התובעות, הדיון התיק נקבע ליום 13.7.15, קרי, חמישה חודשים לאחר הגשת תצהיר התובעות, כך שלא נגרם כל נזק בהגשת התצהיר בעת הזאת. לבסוף, טוענות התובעות, כי ככל שהנתבעת מעוניינת להגיש תצהיר נוסף על התצהירים שהוגשו על ידה, התובעות נותנות את הסכמתן לכך.

טענות הנתבעת בתשובה לתגובה

בתשובה לתגובה, חזרה הנתבעת על טענותיה, נושא הבקשה למחיקת תצהיר התובעות. הנתבעת שבה וציינה, כי קבלת תצהיר התובעות פוגעת בה באופן מהותי שכן הוא כולל טענות חדשות ומסמכים חדשים שלא ניתנה לה הזדמנות ראויה להגיב עליהן. אליבא ד'נתבעת, אין הצדקה לאפשר לתובעות להקנות לעצמן יתרון דיוני על המבקשת, שטומן בחובו יתרון מהותי.

טענות הצדדים בדיון מיום 13.7.15

ביום 13.7.15, התקיימה לפניי ישיבה מקדמית במעמד הפרקליטים בלבד, בגדרה חזרו הפרקליטים, בעל-פה, על טענותיהם נושא הבקשה. בתום שמיעת הטיעונים, סברתי כי דין הבקשה להידחות ואף הסברתי בעל-פה מדוע אני סבורה כך. חרף האמור, עמדה ב"כ הנתבעת על מתן החלטה בבקשה.

דיון

לאחר עיון נוסף במכלול החומר שבתיק, ובחינת טענות הצדדים, אני רואה לדחות את הבקשה. אינני סבורה, כל ועיקר, כי בהותרת תצהיר התובעות בתיק, יש משום קיפוח זכויות הנתבעת, מבחינה דיונית ומהותית, או פגיעה בזכות הנתבעת למשפט הוגן, ואסביר. הנתבעת קובלת, למעשה, על הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם מר רוני טורה, שאינו בעל דין, באיחור של 55 יום, בניגוד למועד שנקבע בתקנה 214ט(א) לתקנות סד"א ובסעיף 2 להחלטה מיום 2.11.14 ובניגוד לקבוע בתקנה 214ט(ג) לתקנות סד"א, המורה כך: "תצהיר עדות שלא הוגש במועד, לא יוגש אלא ברשות בית המשפט".