תא"מ 28494-11-13 פדלון לבניה והשקעות (ר&ע) 1982 בע"מ נ' פנחסי,ת"א 52146-11-13 פדלון לבניה והשקעות (ר&ע) 1982 בע"מ נ' פנחסי-קיר מסך מתכות בע"מ

בקשה מטעם הנתבעים להוספת ראיות.

1.התובעת הגישה לביצוע שני שטרי חליפין, האחד שמשך הנתבעת, ששימשה קבלן משנה של התובעת, והאחר שמשך הנתבע, מנהל בנתבעת. הוגשו התנגדויות, שעיקרן בטענה כי המדובר בשטרי בטחון שלא התקיים התנאי להגשתם לביצוע, ובטענת קיזוז רחבת היקף לעניין העבודות שביצעה הנתבעת. ניתנה הרשות להתגונן בשני התיקים, התצהירים התומכים הפכו כתב הגנה, התיקים אוחדו, והוגשו בשניהם תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. דיון התקיים ביום 20.11.14 ובמהלכו ציינו הנתבעים כי בדעתם לעתור – אם לא יצליחו בייתור ההליכים – להוספת ראיות.

2.ביום 30.11.14 מסרו הנתבעים – באמצעות הנתבע 1 – הודעה באשר לצורך בהמשך בירור ההליכים, שבה ציינו אף כי על שינוי בייצוגם, ובגדרה עתרו ללא פירוט להוספת ראיות. הבהרתי ביום 1.12.14 כי נוכח שינויי הייצוג הרי שיש להגיש כל בקשה הנוגעת גם לנתבעת באמצעות בא הכוח החדש, וכי בקשה כזו צריך שתהיה מפורטת במלואה ותיתמך בתצהיר.

3.ביום 11.12.14 הגישו הנתבעים בקשה, שעיקרה הוא בהוספת ראיות, היא הבקשה הנתונה עתה להכרעה. בבקשה טוענים הם כי בידיהם "מסמכים נוספים אשר נתגלו זה עתה ואשר לא היו יכולים להיות בידם קודם לכן", וכי אלה יוכיחו את טענות הנתבעים. עיגון לעיתוי המאוחר לצירוף הראיות מוצאים הם בהחלטת ביניים של בית משפט השלום הנכבד בבאר שבע בבש"א 2137/08 פיתויים בע"מ נ' דדון (4.5.08)). עוד טוענים הנתבעים לקיומו של עד נוסף, שבשמו לא נקבו, שעדותו תשפוך אור על הטענות שעלו לראשונה בתצהירי התובעת, שהוגשו לאחר תצהירי הנתבעים.

4.התובעת, מנגד, סבורה כי אין מקום להתיר הבאתן של הראיות או העדות המאוחרת. בפרט מלינה היא על כי לא נחשפו בבקשה אותן ראיות שמבקשים הנתבעים להביאן עתה, או פרטי העד ויכולתו לבירור המחלוקת. בתשובתם לתגובה חזרו הנתבעים על עיקרי טענותיהם, והדגישו את רצונם לצרף תצהיר נוסף וראיות נוספות, כל זאת עדיין בלא לגלות מהן אותן ראיות, מדוע לא ניתן היה לאתרן במועד מוקדם יותר, ואף לא מיהו אותו מצהיר, ומדוע לא ניתן היה להביא את תצהירו יחד עם יתר תצהירי הנתבעים.

5.דין הבקשה, ודאי במתכונתה זו, להידחות. הכלל הפסיקתי (ובענין זה ראוי להידרש להלכות של בית המשפט העליון כמובן), הוא ברור: ראיות יש להגיש ב"חבילה אחת", לא בתפזורת, שאם לא כן "ייטלטל הדיון עד אין קץ כהיטלטל ספינה בלב ים ללא הגה, ללא עוגן וללא קברניט, ונמצא צורת הדיון, ואתה מידת הדין, לוקה" (ע"א 507/64 בטאן נ' זאבי, פ"ד יט(4) 337 (1965); וראו עוד: ע"א 579/90 רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738 (1992)). מובן שאין המדובר במחסום בלתי עביר: בעל דין יכול לנסות ולשכנע כי מטעמים הוגנים וסבירים יש לאפשר לו להגיש את הראיה, כאשר שיקול רב חשיבות בעניין זה הוא יכולתו של בעל הדין להביא את הראיות במועד מוקדם יותר. מובן גם שאם מתברר שבפגם דיוני של בעל הדין עסקינן, אין הדבר מונע את אפשרות התיקון, אף שאז ייטה בית המשפט לחייבו בהוצאות שנגרמו עקב הליקוי (שם).

6.במקרה דנן, אין אפשרות אפילו להתייחס באופן ממצה לשאלה האם הבקשה עומדת באמות המידה הפסיקתיות המאפשרות את הסטייה מסדרי הדין הנוהגים, ומצדיקה גמישות בהבאת הראיות, גם אם במחיר של הוצאות לחובת מי שלקה (אם כלל לקה). זאת, כיוון שהנתבעים כלל אינם מגלים אילו ראיות חדשות בידם, מדוע המסמכים הרלבנטיים "לא היו יכולים להיות בידם קודם לכן", כטענתם, ובאשר לעדות הנוספת – מי העד, ומדוע לא ניתן היה להביא את תצהירו במועד מוקדם יותר. יוער אף כי תצהירי התובעת אינם נחזים ככאלה המעלים טענות מפתיעות, אלא משיבים בעיקר לטענת הקיזוז, שהנתבעים הם שהעלו אותה. התובעת עמדה על מכשלה זו, ואף בתשובתם לא ניסו הנתבעים לתקנה. כאשר אין נתונים מינימליים המאפשרים הידרשות לשאלה האם אלו הן הנסיבות החריגות שבהן ייטה בית המשפט למחול על התקלה הדיונית (ככל שכלל אירעה), ולאפשר להגיש ראיות באיחור ותצהיר נוסף שלא לפי סדרי הגשת הראיות, הרי שממילא לא ניתן להיעתר לבקשה.

7.נוכח כל האמור, הרי שהבקשה נדחית. הנתבעים יחד ולחוד יישאו בשכ"ט עו"ד התובעת בקשר עם התשובה, בסכום של 3,000 ₪.

8.כיוון שלעת הזו בקשות מקדמיות אין עוד על הפרק, הרי שקד"מ במעמד באי כוחם ונציגיהם המוסמכים של הצדדים יתקיים ביום 8.2.15 שעה 13:00.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.