תא"מ 28494-08 סלקום ישראל בע"מ נ' אלומית הצפון בע"מ

המבקשת הגישה בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגדה בהיעדר הגנה ביום 17.8.08. פסק דין זה ניתן כנגד המבקשת לאחר שהמשיב צירף אישור מסירה של כתב התביעה לידי המבקשת, החתום על ידי זידאן ראיד, אשר הוצג באישור המסירה כמנהל המבקשת, ונתמך בתצהיר של מבצע המסירה.

בתצהיר המבקשת, התומך בבקשה לביטול פסק הדין, נטען על ידי מנהל ובעלי המבקשת, כי כתב התביעה לא הומצא למבקשת כלל וכי למבקשת נודע על פסק הדין במקרה על ידי פקיד הבנק בו מתנהל חשבון המצהיר, אשר טען בפניו כי קיים תיק הוצל"פ כנגד המבקשת. המצהיר עוד מוסיף וטוען, כי הוא נתבע בעצמו בתיק אולם עניינו הועבר לבית משפט השלום בחיפה והתביעה כנגדו נמחקה בהיעדר יריבות, ולפיכך סבר כי גם התביעה כנגד המבקשת נמחקה מאותה סיבה. לטענת המבקשת, לא התקשרה היא מעולם עם המשיבה ולא התחייבה כלפיה בשום צורה ואופן.

ב"כ המשיבה טוען בתגובה, כי המבקשת ידעה כי ניתן כנגדה פסק דין ביום 16.12.08 וזאת לנוכח העובדה כי מר זידאן חאלד, מנהל ובעל החברה, היה נתבע 2 באותה התביעה שהוגשה כנגד המבקשת ובה הגיש כתב הגנה מטעמו. בנוסף, נפתח תיק הוצל"פ כנגד המבקשת בשנת 2008 והאזהרה בצירוף פסק הדין הומצאו לעורך דינה של המבקשת לבקשת מר זידאן, כעולה מאישור המסירה מיום 16/12/08. עוד טוענת המשיבה, כי עסקינן בבקשת סרק, המוגשת באיחור ניכר (7 שנים) ללא כל טעם מיוחד, וכי הבקשה נעדרת בסיס עובדתי או משפטי, ומשכך, דינה להידחות על הסף.

4.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין מן הטעמים שיפורטו להלן. ראשית, יש לבחון האם הבקשה הוגשה במועד, בהתאם לתקנה 201 לתקסד"א, דהיינו בתוך 30 ימים מיום המצאת ההחלטה למתן פסק הדין. אמנם, לטענת המבקשת לא הומצא לה פסק הדין מעולם, אולם, בניגוד לטענה זו, הציגה המשיבה אישור מסירת אזהרה מלשכת ההוצל"פ, בצירוף תצהיר מוסר, ולפיה האזהרה הומצאה לידי עורך דינה של המבקשת, עו"ד עוייד קסום סעיד, לפי תיאום שנערך מבעוד מועד עם מנהל המבקשת, מר זידאן חאלד, שהוא המצהיר מטעמה בבקשה לביטול פסק הדין. אל מול טענה זו לא התמודדה המבקשת ואין לי אלא לקבל את אישור המסירה של האזהרה מלשכת ההוצל"פ כהמצאה כדין שבוצעה למבקשת. בעניין זה נקבע בהלכה הפסוקה, כי כלל הידיעה מהווה חריג לכלל ההמצאה, ולפיו במקרים שבהם ברור כי לבעלת הדין הייתה ידיעה ברורה אודות קיום ההליך ומתן פסק הדין כנגדה, והיא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך משפטי, הרי שמנועה ומושתקת היא מלטעון כנגדו. מכאן, ברור כי למבקשת היתה ידיעה ברורה אודות פסק הדין שניתן כנגדה, אשר הוגש לביצוע בלשכת ההוצל"פ, וזו בחרה לטמון ראשה בחול ולהתעלם מדעת מן ההליכים המשפטיים. לפיכך, חלף עבר לו המועד הקבוע בתקנות לצורך הגשת בקשת הביטול ואין עוד מקום להדרש להליך זה או להיעתר להארכת המועד באין כל טעם מיוחד לצורך הארכתו, כקבוע בתקנה 528 לתקסד"א. ומכאן, שדי בכך כדי לדחות על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין.

5.שנית, אף מעבר לאמור לעיל, וגם אם לפנים משורת הדין היה מוארך המועד להגשת הבקשה, הרי שלא ניתן שלא להתרשם מן הסתירה המובהקת העולה מעצם טענת המבקשת, בשיהוי ניכר של 7 שנים לאחר מתן פסק הדין, כי מנהלה לא קיבל את כתב התביעה שהוגש כנגדה במקביל לטענה כי זה הגיש כתב הגנה ביחס אליו. והרי התביעה הוגשה כנגד המבקשת ומנהלה ביחד ולחוד, וכיצד ניתן לטעון כי המנהל קיבל את כתב התביעה כנגדו אולם המבקשת לא קיבלה אותו לידיה, הגם שזה הומצא באמצעות מנהלה. הרי, משמנהלה של המבקשת קיבל את התביעה לידיו והתגונן כנגדו, ברור כי באותה המצאה אף בוצעה המצאה למבקשת עצמה, באמצעות מנהלה, וזו הינה המצאה כדין. ואזי מאי נפקא מינא באם נפלה טעות בשמו של מנהל המבקשת אם לאו?! נראה כי המבקשת מנסה להבנות ולהתלות על קצה קוצו של יודו, ביחס לשמו הפרטי של המנהל, אשר צוין בטעות כראיד ולא כחאלד, באישור המסירה שצורף לתיק ביחס למבקשת. אולם, לטעות שכזו אין כל משמעות מהותית שעה שברור כי מנהל המבקשת קיבל גם קיבל את כתב התביעה לידיו והתגונן מפניו כנדרש, אולם, בחר מסיבותיו הוא להתעלם מכתב התביעה כנגד המבקשת, שהוא בעליה ומנהלה היחידי והבלעדי והאורגן המוסמך לפעול בשמה. לפיכך, אף ברור כי אין לשעות לטענה באשר לאי המצאת כתב התביעה, ויש לקבוע כי המסירה של כתב התביעה בוצעה כדין ואין אף מקום לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.

6.שלישית, דחיית הטענה לאי המצאת כתב התביעה כדין משליכה אף על סיבת המחדל לאי הגשת כתב הגנה במועד, שכן, כאמור לעיל, מתגלה לפנינו, לא רק טענה משפטית שגויה של מנהל המבקשת בתצהירו, אלא אף התעלמות מדעת וזלזול מופגן בהליכים המשפטיים שננקטו כנגד המבקשת, הן במסגרת התביעה בבית המשפט והן במסגרת הבקשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר בחינת נסיבות העניין מלמדת שמחדלו של בעל הדין להתגונן נגוע בזלזול בהליכים המשפטיים, הרי שדי בכך כדי להביא לדחיית בקשתו לביטול פסה"ד ואין כלל צורך לבחון את שאלת סיכויי ההצלחה לצורך בחינת אפשרות ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט. לאור האמור לעיל, אף משיקול דעת בית המשפט מן הראוי היה לדחות את הבקשה, מקום שהיתה ניתנת למבקשת הארכה של המועד להגשת הבקשה.

7.לאור האמור לעיל, הנני מורה על דחיית הבקשה לביטול פסק הדין. הליכי הוצל"פ ימשכו כסדרם. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עו"ד בסך של 2500 ₪.