תא"מ 2847-05-16 ברגמן ואח' נ' אבו עסא ואח'

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 7.11.16.

המבקש טוען כי אינו מתגורר בכתובת אליה בוצעה ההמצאה, ולמעשה אינו מתגורר כלל בישוב תל שבע כי אם בלקיה.

יצוין כבר עתה כי בתצהיר המוסר שצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר התגוננות צוין כי ההמצאה בוצעה לידי אשת המבקש, בלקיה.

המשיבים הגיבו לבקשה וציינו כי הכתובת המצוינת בכתב התביעה, בתל שבע, היא הכתובת אליה נמסרה האזהרה מלשכת ההוצל"פ.

המבקש לא השיב לתגובה.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

לא מצאתי כי נפל פגם בפסק הדין שניתן – שכן כל טענתו של המבקש היא שכתובתו היא בלקיה ולא בתל שבע (היא הכתובת שעל גבי כתב התביעה), ופסק הדין ניתן על בסיס תצהיר ולפיו בוצעה ההמצאה, אכן, בלקיה.

משכך, המבקש אינו זכאי לביטול פסק הדין משיקולי צדק.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקש חדל במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. המבקש לא טען כלל שיש לבטל את פסק הדין נוכח סיכויי הגנתו וממילא לא פרטם. משכך, גם אין מקום להורות על ביטול פסק הדין על פי שיקול דעת בית המשפט.

מכל האמור, אני קובע כי אין מקום להורות על ביטול פסק הדין.