תא"מ 28395-04-12 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אורי ואח'

בתום דיון הוכחות נוסף בתיק זה מהיום, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

לאחר שבחנתי את מלוא הראיות שבתיק והתרשמתי מעדותם של העדים שהעידו בפניי אני מורה על קבלת התביעה במלואה כנגד הנתבעים 1 ו-2 ודחייתה כנגד הנתבעת 3.

לא הוכחה בפניי רשלנותה של הנתבעת 3 בתיק זה בשל הימצאותו של כתם שמן על הכביש. מעדותה של נהגת התובעת למד אני כי עדה זו אינה איתנה בדעתה כי מקור החלקת הרכבים קשור בהימצאותו של כתם שמן על הכביש [ ראה עדותה בעמ' 2 שורות 10-11 לפר' הדיון מיום 11.7.13 והמשך חקירתה הנגדית] גם תמונות הצבע שצולמו לאחר האירוע הנטען מראות בבירור כי אין מדובר בכתם שמן אלא לכל היותר במפגש של מי הגשם הראשון עם כתמי השמן הגולמיים הדבוקים לכביש. יתרה מכך, אם הייתי סבור כי דובר היה בכתם שמן עדיין ביחס לציר הזמן הראשון - הקשור בהתנהלות העירייה בטיפול בכתם השמן מרגע ידיעתה עליו, הוכח בפניי כי התאונה התרחשה טרם שהעירייה ידעה על קיומו של מפגע כלשהו בכביש ועל כן נבצר ממנה למנוע אותו בדיעבד. הדבר עולה בקנה אחד עם טופס הודעתה ועדותה של נהגת התובעת אשר כיוונה לאירוע התאונה בשעה 10:00 בבוקר ועם עדותו של עד הנתבעת 3 התואמת את תיעוד הטיפול באירוע שצורף כנספח מטעם העירייה לתיק. גרסתו של הנתבע 1 לחוקר הנתבעת 2 לפיה האירוע הנטען התרחש בשעה 11:30 בבוקר לא רק שאינה תואמת לעדויות לעיל כי אם גם אינה תואמת את דו"ח שיחות הטלפון הנייד שברשותו המלמד כי הוא התקשר למוקד העירייה וכיבוי אש לאחר תום האירוע בשעה 10:43 וזאת פחות ממחצית השעה לאחר שנודע לעירייה על המפגע בכביש. עם זאת מדובר בהבחנה תאורטית שכן סבור כאמור אני כי לא כתם שמן ספציפי הוא הגורם הישיר להחלקת הרכבים אלא בו הגשם הראשון בתום חודש אוגוסט. הוא הדין ביחס לציר הזמן השני היותר רלוונטי לענייננו והקשור בחובת העירייה למנוע בדיעבד החלקתם של רכבים בכביש עקב בו הגשם הראשון וזאת במסגרת חובותיה הסטטוטוריות של העיירה והפסיקה ההלכתית בעניין זה [כדוגמת :ע"א 862/80 עיריית חדרה נ' זוהר, פ"ד לז(39 757 ואח']. גם בעניין זה לא מצאתי דופי בהתנהלותה השוטפת של העירייה. הוכח בפניי כי על פניו בו הגשם הראשון ביום התאונה ה-31.8.11 הינו אירוע חריג ביותר ולא צפוי וכי העירייה נקטה באמצעי זהירות סבירים הכוללים בין היתר ניקוי יומי של נתיבי הנסיעה הראשיים כהליך שבשגרה ובטרם תחילת עונת החורף גם טיפול בבורות הניקוז ואף בגיזום עצי הפיקוס הגדלים בנתיב הנסיעה בכדי למנוע נשירת ענפים ופירות לכביש. כך או אחרת וכפי שציינתי לעיל, דובר היה ביום גשם לא צפוי שהביא ככל הנראה לשימון הכביש עקב מפגש מי הגשמים עם שיירי השמן המוצקים מרכבים חולפים שעל הכביש. לא הוכח שלעירייה היה מידע מוקדם אודות מי הגשמים לאותו יום של סוף חודש אוגוסט וממילא למדתי כי התנהלותה השוטפת במסגרת ניקוי צרי הכבישים הראשיים עליהם נמנה כביש התאונה, כמתואר לעיל, הינה סבירה ביותר. דווקא משום כך על הנתבע 2 היה לנקוט משנה זהירות בעת נסיעתו בכביש ביום התאונה שהינו כנראה בתמונות הצבע של הכביש לאחר התאונה, כביש משופע ורטוב. מאחר ולהבנתי וכפי שציינתי לעיל אין העירייה אחראית לנזק או בידיה לא היה למנוע אותו באמצעים סבירים ומאחר שהנתבע 2 ככל הנראה לא אמד נכונה את המרחק מהרכב שמלפניו בשים לב לתוואי הדרך המיוחד אותו יום והחליק בנסיעתו ניתן לומר כי בסופו של יום התאונה הינה תוצר של אי שמירת מרחק מהרכב שמלפנים. סביר כי נהיגה זהירה יותר שאמורה היתה להביא בחשבון את עובדת הגשם הראשון ושיפועו של הכביש כאמור, היתה מונעת את התאונה בהסתברות גבוהה. יוער כי עצם החלקת רכב התובעת שמלפנים אינה ראייה לכך שלא ניתן היה למנוע את ההחלקה כלל שהרי בסופו של יום זו הינה תוצר של נהיגה יותר זהירה מצד שני הנהגים ללא קשר לאחריותו של הנתבע 2 בשל אי שמירת מרחק מהרכב שלפניו בהתחשב במתואר לעיל.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים 1 ו-2, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את סך הנזק הישיר בגין התאונה ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 5,199₪, בצירוף הצמדה למדד מיום 19.12.111, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,250 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העדה מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון. הנתבעת 2 גם תישא בשכר הוצאות הנתבעת 3 בסך של 1,250 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ט כסלו תשע"ה, 11 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.