תא"מ 28113-06-16 עקיבא נ' קנטר

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 22.4.2016 ברח' היובל ברעננה. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 24,566 ₪, בגין עלות תיקונים, שכר שמאי, שכר בוחן תאונות דרכים, השכרת רכב חלופי, מוניות ועוגמת נפש. גם הנתבע הגיש נגד התובע תביעה, ת"ק 47702-06-16, בית המשפט לתביעות קטנות.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. אין חולק, כי התובע יצא עם רכבו (רכב עבודה גדול) ממתחם החניה שלמרגלות בית מגוריו, בשעה שהנתבע הגיע עם רכבו (רכב פרטי קטן) במורד רחוב היובל, מצד ימין של רכב התובע, ובין אזור הפינה הימנית-קדמית של רכב התובע לבין הפינה השמאלית-קדמית של רכב הנתבע היה מגע, שגרם לנזק של ממש בשני כלי הרכב. הרחוב עצמו הוא רחוב חד-סטרי צר למדי, שמכוניות חונות בו מצד שמאל, על הכביש, ומצד ימין, עם שני גלגלים על המדרכה.

4.בפתח הכניסה למתחם החניה של בית מגורי התובע משורטט מקום האסור בחניה ("מעטפה") על הכביש, בקירוב ברוחב מכונית חונה, והתובע טוען כי התקדם עד תחילת מעטפה זו, וזחל עד לקו החיצוני שלה, שם עמד, כשנפגע מרכב הנתבע, שהגיע במהירות במורד הכביש וסטה לעברו. התובע סיפר כי לאורך המדרכה לימינו (מצד שמאל של רכב הנתבע) חנו כלי רכב.

5.בעדות התובע תמכה אחותו, שלדבריה (ולדברי התובע) היתה אותה עת על המדרכה, משמאל לרכב התובע (דהיינו: בצד השני של רכב התובע, בהשוואה למקור הגעת רכב הנתבע).

6.באשר לנסיבות היותה על המדרכה נשמעו שתי גרסאות: בעוד התובע טען כי אחותו הגיעה עם סלים, והיתה בדרכה מרכבה (שחנה בהמשך הרחוב) לעבר ביתו, סיפרה האחות שהיתה בדרכה החוצה מהבית, וליוותה ברגל את רכב התובע, שם ישבו הוא ובנותיו, והיא אף נפרדה מהם באותו רגע ונופפה להם לשלום (ועל כן היתה כשפניה לכיוון התאונה, ולא לכיוון רכבה, כצפוי).

7.התובע צרף גם חוות-דעת של בוחן תאונות דרכים, הקובע כי האחריות להתרחשות התאונה היא על הנתבע, אולם מבסס את קביעתו רק על גרסת התובע לגבי מקום עמידתו, ועצם עמידתו, בעת התאונה. משכך, אומר כבר עתה כי איני מייחס לחוות-דעת זו משקל כלשהו.

8.הנתבע העיד, כי הגיע בנסיעה איטית, שכן ביתו-שלו מצוי רק מספר בניינים במורד הרחוב, ובכניסה לחנייה שלו יש מחסום, שממילא הוא חייב להמתין להתרוממותו. לדבריו, נסע במרכז הכביש, ורכב התובע יצא במפתיע ממקום החניה אל תוך הכביש, ופגע ברכב הנתבע. הוא גם העיד, כי בתו אמרה לו, שהתובע יצר עמה קשר לאחר התאונה, והציע לסלק את הטענות ההדדיות בתשלום סכום כסף (ע"י התובע לנתבע) – הצעה אותה דחה הנתבע. הנתבע אף סיפר, כי בעת שמסר לו התובע את כתב התביעה, חזר על הצעתו, וזו שוב נדחתה.

9.בעדותו של התובע תמכה אשתו, שישבה לידו ברכב. שניהם סיפרו, שלא ראו את רכב התובע עד לפגיעתו בהם. אעיר, כי לא מצאתי ממש בטענה, כי בין גרסתה, לפיה היא מעריכה את מהירות הנסיעה שלהם בכ-20 קמ"ש, לבין גרסתו, לפיה הוא מעריך את מהירות הנסיעה שלהם בכ-30-40 קמ"ש, יש משום סתירה מהותית.