תא"מ 28091-02-14

1.לפניי תביעה כספית על סך 5,210 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 03.06.2012, בין כלי רכב מ"ר 76-948-69 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 59-346-71 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות קרות התאונה ולעניין ירידת הערך.

בעניין המחלוקת בגין ירידת הערך, אציין כי על פי הודעת ב"כ התובעת מיום 03.07.2015 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ירידת הערך לרכב התובעת תעמוד על סך של 1,850 ₪ (קרן) במקום הסך של 1,968 ₪ שהועמד בכתב התביעה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו נהגות הרכבים המעורבות בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא גבולות וללא הנמקה, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות, שהייתה בלתי קוהרנטית.

יש לציין כי תיאור מיקום החניה על ידי נהגת רכב הנתבעות תומך בגרסת נהגת רכב התובעת. מה שמצביע כי רכב הנתבעות פגע בחלק האחורי של רכב התובעת, וכתגובה אינסטינקטיבית נהגת רכב התובעת יצאה מרכבה להחליף דברים עם נהגת רכב הנתבעות.