תא"מ 28035-01-14

1. התובעת הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 10,905 ₪ כתשלום דמי ביטוח בגין פוליסת ביטוח עסק מיום 1.11.09 (להלן: "הפוליסה"). התובעת המשמשת כסוכנות ביטוח שילמה את דמי הביטוח בגין הפוליסה לחברת הביטוח ותביעתה זו מהנתבעת היא להשבה.

2. עילת הגנתה של הנתבעת נסמכת על ביטול ההרשאה שהיתה למר יצחק מזרחי לחייב בחתימתו את הנתבעת וזאת בהתאם לפרוטוקול שינוי מורשי החתימה בשם הנתבעת מינואר 2010.

לטענת הנתבעת, פעולתו של מר מזרחי בהזמנת ביטוח העסק לנתבעת נעשתה בהעדר הרשאה וללא ידיעתו של מורשה החתימה הנוסף והנוכחי של הנתבעת.

עוד טענה הנתבעת כי מאחר והנתבעת לא הוחתמה כלל על הצעת הביטוח הרי שאין תוקף לפוליסה או להתחייבות כלשהיא של הנתבעת על פיה.

קודם למועד הרלוונטי להזמנת הביטוח על ידי מר מזרחי, ניתנה החלטה של בית המשפט (ביום 28.6.09) לפיו רק חתימה של שני הדירקטורים בנתבעת תחייב את הנתבעת בכל דבר ועניין וזאת עד למתן פסק דין בתיק התביעה שם. רק בינואר 2010 שונה חיוב זה להרשאה בלעדית של מר אביב נקש, המצהיר מטעם הנתבעת.

3. מהעדויות שהובאו הסתבר כי הנתבעת היתה מבוטחת באותה פוליסת ביטוח אשר הוזמנה על ידי אותו מר מזרחי בשנתיים שקדמו לפוליסה הנדונה ואשר שולמו במלואן על ידי הנתבעת.

עוד התברר כי לא היה לנתבעת כל כיסוי ביטוחי אחר באותה תקופה רלוונטית.

במהלך החקירה הנגדית של מר נקש מטעם הנתבעת הודה זה כי הטיפול בפוליסות הביטוח של הנתבעת היה בתחום תפקידו של מר מזרחי.

כמו כן הודה מר נקש כי ידע על קיומן של פוליסות הבטוח שהוזמנו על ידי מר מזרחי בשנים 2007

ו- 2008.

למרות שידע, לא טרח לידע את התובעת או את חברת הבטוח כי מר מזרחי אינו רשאי עוד לבצע לבדו עסקאות של הנתבעת מול צדדי ג' וכי נדרשת הסכמתו והסכמת מר מזרחי יחדיו לביצוע הביטוח.

הצורך להודיע לחברת הבטוח ולסוכן הבטוח נוצר מיד כאשר ניתנה החלטת כב' בית המשפט ביוני 2009 כאשר באותה עת פוליסת הביטוח הקודמת היתה תקיפה. הצורך בהודעה אף נוצר מחדש כאשר שוב שונו המורשים לחייב את הנתבעת בינואר 2010.

דיון והכרעה:

4. סעיף 56 לפקודת החברות קובעת: