תא"מ 27948-06-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' מלצר ואח'

הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בתיק זה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את עדי הצדדים במסגרת הדיון בפניי והתרשמתי מעדותם, עיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוצגו בפניי במעמד הדיון, ובכלל זה תמונת נזקי רכב התובעת, ובשים לב להסכמת הצדדים על דרך הפשרה - מכוח סמכותי האמורה, ראיתי מקום לקבוע כי דין התביעה להתקבל בניכוי אשם תורם של 25 אחוזים וזאת מהנימוקים הבאים:

בין גרסת ועדות נהג התובעת לבין גרסת ועדות הנתבע 1 עדיפה בעיניי גרסת נהג התובעת. עדותו הייתה ישירה וקוהרנטית להודעתו הכתובה ולטעמי גם תואמת את מנח הרכבים בעת התאונה והנזקים ברכב התובעת, המלמדים על פגיעה והשתפשפות תוך כדי נסיעה, כחיזוק לגרסת נהג התובעת בנוגע לדרך התרחשות התאונה כאשר רכב התובעת מוטה לפנייה שמאלה בעת שאופנוע הנתבעים חולף על פניו בנסיעה רציפה. הסיכוי של יציאת רכב התובעת מחניה מימין הדרך כאשר אופנוע הנתבעים בדיוק פונה שמאלה כעדות הנתבע 1, הינו נמוך יותר מאשר הסיכוי של פניית רכב התובעת ועקיפת אופנוע הנתבעים משמאל זאת בין היתר לנוכח כך שקיים מרחק יחסית גדול בין הרכבים במקרה של גרסת הנתבעים היות ולשיטת הנתבע 1 בעת התאונה אופנועו נמצא בהטיה שמאלה כאשר רכב התובעת יצא בדיוק מחניה. במקרה שכזה סביר ביותר שנהג התובעת יבחין באופנוע הנתבעים ולא יפגע בו שכן הוא רחוק ממנו דיו ואינו מפריע לו ביציאה מהחניה, וגם בשל יציאתו לנסיעה קדימה גם לא יפגע בו.

זאת ועוד, הלכה למעשה הנתבע 1, לעומת נהג התובעת, לא ראה באמת את רכב התובעת יוצא מחניה, הוא גם לא יכול לומר זאת מדברים שראה לאחר התאונה ממש, הגם שעדותו מלמדת שהוא היה ערני מספיק להבחין בהתרחשות העניינים בשלב זה. עדות לכך ניתן למצוא בהודעתו הכתובה שנמסרה לנתבעת 2 שם לא מצוין כלל שרכב התובעת יצא מחניה אלא אך שעמד מימינו (דבר שעשוי לתרום לגרסת התובעת דווקא) בעת שפנה שמאלה. בהודעה זו נרשם גם שרכב התובעת לא סבל מנזקים, דבר שאינו נכון בעליל כנראה היטב בתמונות רכב התובעת ובחוות דעתה, כך שהלכה למעשה גרסתו הכתובה של הנתבע 1 לדרך התרחשות התאונה שניתנה בסמוך לאחריה, אינה מתיישבת עם העובדות המוכחות לאושרן ונראה כי לא ניתן להסתמך עליה, זאת לעומתו גרסתו של נהג התובעת בנדון.

באשר לנושא זהות הנהג ברכב, מדובר בנושא שעלה לראשונה בדיון היום, חרף כך שניתנה לנתבעים שהות רבה להעלות סוגיה זו עובר לדיון זה, לרבות במסגרת כתב ההגנה שהוכן בשעה שטופס הודעת התובעת בציון שם וזהות הנהג צורף לכתב התביעה. האמור מצטרף לנדון לעיל והוא הבלבול שחל בפרטים שמסר הנתבע 1 על התאונה ועל כן ספק בעיניי באם ניתן לאמץ את טענתו בעניין זה, מה גם שבהתאם לטופס הודעת התובעת, נרשמה זהות רעייתו של נהגה בתור עדה, כך שאילו ביקש זה להסתיר את נהיגתה ברכב, סביר שלא היה מאזכרה כלל.

באשר לאשם התורם, הוכח שנהג התובעת פנה שמאלה מבלי להביט במראה האחורית, זאת חרף כך שהנתבע 1 חלף מספר רכבים מאחוריו ועל כן האציל שהות מספקת לבחינת התנועה מאחור והכל בשעה שמדובר בהתאם לתקנה 122 לתקנות התעבורה באפשרות לגיטימית לאופנוע לחלוף על פני רכבים אחרים.

אשר על כן, אני מורה כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת 75 אחוזים מסך הנזק הישיר בגין התאונה בסך 1,050 ₪ ועלות שכ"ט שמאי מטעמה בסך 517₪, בצירוף הצמדה למדד מיום חוות דעת השמאי, 14.8.12, שכ"ט עו"ד ע"ס 1,400 ₪, אגרת בית משפט ששולמה בפתיחת התיק ושכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.