תא"מ 2792-12-14 בר זהר נ' משה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד ביום 26.3.2015.

המבקשת טוענת, כי מעולם לא קיבלה לידיה את כתב התביעה. לדבריה, נודע לה על קיומם של ההליכים נגדה רק ביום 28.4.2015, עת הגיע דבר דואר עבורה ובו היה פסק הדין. המבקשת מציינת כי מאישור המסירה עולה כי כתב התביעה הומצא לכתובת ******** וכי הוא נמסר לידי בן משפחה הגר עימה. לדבריה במועד ביצוע המסירה לא התגוררה בכתובת זו וכי התובע ידע שנאלצה לעזוב את הכתובת שם זמן רב קודם לכן. המבקשת טוענת כי המשיב אשר היה עורך דינה בתביעת גירושין לא עמד בהסכם שכר הטרחה מכוחו הגיש את כתב התביעה וכי הפרת ההסכם באה לידי ביטוי ברשלנות מקצועית ובהתעלמות מדברים שהיה אמור לטפל בהם כמייצג. עוד טוענת המבקשת כי ביצעה תשלום של 20,000 ש"ח עבור שירותי הייצוג המשפטי וכי לא קיבלה שירות של ייצוג ראוי והולם.

לטענת המשיב, לא נמסרה לו מלוא הבקשה לביטול פסק הדין וכי מדובר בבקשה שקרית שכל תכליתה הטעיית בית המשפט. המשיב טוען כי המבקשת נפגשה עם המשיב במשרדו ביום 27.1.2015 ובאותה פגישה דנו המבקשת והמשיב בתביעה שהוגשה כנגדה ואשר העתקה היה בידי המבקשת. המבקשת לא שינתה את כתובתה באופן רשמי לא בדואר ולא במנהל האוכלוסין, והכתובת בה הומצאה לה התביעה הינה כתובת מגוריה לכל דבר ועניין.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי לקבל את הבקשה מן הטעמים שיפורטו להלן: א. ביטול מחובת הצדק נראה כי אין מקום לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק שכן פסק הדין נמסר לכתובתה של המבקשת במרשם האוכלוסין ומשלא פעלה המבקשת לשינוי כתובתה במרשם האוכלוסין או בדואר ישראל לא ניתן לקבוע כי לא בוצעה מסירה כדין. אמנם לטענתה המשיב ידע על שינוי מקום מגוריה, אולם, מנגד המשיב טען, וטענה זו לא הוכחשה כראוי, כי הצדדים דנו בתביעה זו כחודשיים ימים קודם למתן פסק הדין. מכאן, שלא מצאתי כי נפל פגם בהליך מתן פסק הדין וכי אין לבטלו מחובת הצדק.

ב. ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט סיבת המחדל הנטענת של המבקש מלהתגונן במועד הינה בכך שהמסירה בוצעה אל כתובת מגורי בעלה ממנו נפרדה. בנסיבות אלו, מן הראוי היה כי המשיב אשר ידע עובדה זו יבצע מסירה לידיה של המבקשת בכתובת מגורי אחותה, אולם, הגם שסיבת האיחור אינה מוצדקת, אין בנסיבות העניין לגלות זלזול בהליכים המשפטיים אלא לכל היותר רשלנות מצידה של המבקשת, אשר ניתן לרפאה בהטלת הוצאות. שאלת סיכויי ההצלחה של המבקשת היא החשובה יותר. בהתאם להלכה הפסוקה, פסק דין שניתן כהלכה לא יבוטל על פי בקשת הנתבעת, אלא אם כן, יש בידה להראות שתצמח לה תועלת מן הביטול. כלומר, שיש לה סיכוי לזכות במשפט אם יבוטל פסק הדין והיא תורשה להתגונן. במקרה שבפניי, טענות המבקשת כי שילמה למשיב תשלום עבור הייצוג, ושהייצוג שקיבלה היה לא ראוי והולם וכי המשיב הפר הסכם שכר טרחתו, די בהם כדי שיידרש בירור ראייתי לגופו של העניין, שכן טענותיה מהוות הגנה אפשרית שאם תתקבלנה, יכול הדבר להוביל למתן החלטה שונה מזו שניתנה בהיעדר הגנה.

לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על ביטול פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט. פסק הדין שניתן ביום 26.3.2015 מבוטל.

על המבקשת להגיש לתיק בית המשפט כתב הגנה בתוך 20 ימים מיום המצאת החלטתי זו. ימי הפגרה יבואו במניין הימים.

בנסיבות העניין, נוכח אי הגשת כתב הגנה במועד, מצאתי לחייב את המבקשת בהוצאות הבקשה ובשכ"ט עו"ד בסך של 1,200 ש"ח שישולמו תוך 15 ימים.

אי ביצוע האמור לעיל יותיר את פסק הדין על כנו.