תא"מ 2792-11-14

1.תביעה ותביעה-שכנגד אלה עניינן נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 6.7.2014 ברח' דובנוב בחולון. התובעת טוענת לזכותה לשיבוב נזקים בסך כולל של 17,015 ₪, ואילו התובעת שכנגד טוענת לנזקים בסך 6,795 ₪, בגין שווי רכב בניכוי שווי שרידים, ובגין בזבוז זמן ועגמת נפש.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

3. נהגת התובעת טוענת כי התאונה ארעה בשל חוסר תשומת לבו של נהג הנתבעות, שלא הבחין בדלת רכבה, שהיתה פתוחה מספר שניות לקראת צאתה מהרכב. הנהגת מספרת, כי בדקה קודם לפתיחת הדלת, שכן בנה, שישב מאחוריה, ביקש את רשותה לצאת אף הוא מהרכב (לכיוון הכביש), וכי התמהמהה מעט שכן אספה חפציה מהמושב שלידה.

4.נהג הנתבעות טוען, כי התאונה ארעה בשל פתיחת הדלת לעבר רכבו החולף בכביש, ופגיעת הדלת ברכבו. הנהג מספר, כי הבחין בנוסעים ברכב החונה, אך לא צפה את פתיחת הדלת, וכי לא הבחין בדלת עצמה נפתחת, אלא רק לאחר הפגיעה. הוא סיפר עוד, כי נסע במהירות משוערת של 40 קמ"ש.

5.לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים, בחנתי את תצלומי הרחוב ואת תמונות הנזק שנגרם לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסת נהגת התובעת, כי דלתה כבר היתה פתוחה בעת הפגיעה, בין היתר בשל הכלל של "ברי ושמא – ברי עדיף", שעה שנהג הנתבעות לא יכול היה לשלול כי הדלת היתה פתוחה (למעט בטענה, כי אחרת היה רואה אותה), במיוחד נוכח מהירות נסיעתו, שהיתה גבוהה מכפי שתנאי הדרך מכתיבים, ומאחר שתמונות הנזק מתיישבות טוב יותר, לטעמי, עם פגיעה של פינת רכב הנתבעות בחפץ דומם וחד-יחסית, כקצה דופן הדלת, מאשר עם פגיעה הפוכה.

6.עם זאת, אין ספק שבכביש מעין זה, גם השארת דלת פתוחה למספר שניות היא בבחינת יצירת מפגע של ממש לעוברי הדרך, ולכן גם לנהגת התובעת אחריות חלקית להתרחשות התאונה.

7.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם שני הנהגים, ביחס אחריות של 2:1 לחובת נהג הנתבעות.

8.נוכח אי-הוכחת ראש הנזק המתייחס לעגמת נפש ובזבוז זמן, אני דוחה רכיב זה של התביעה שכנגד.

9.לאור כל האמור, אני מקבל את התביעה הראשית באופן חלקי, ומחייב את הנתבעות לשלם לתובעת סך של 11,343 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום; כן אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את שכר העדה בסך 350 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 2,008 ₪. מנגד, אני מקבל את התביעה שכנגד באופן חלקי, ומחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 1,765 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך של 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד ועד היום; כן אני מחייב את הנתבעת שכנגד לשלם לתובעת שכנגד את שכר העד בסך 350 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.