תא"מ 27751-05-12 אלחדס נ' המאירי ישי

התביעה נשוא ת.א 27751-05-12 (להלן "תביעת דבורה"):

תביעה לחיוב הנתבעת לשלם סך של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ, בגין יתרת שכר עבודה, מכוח הסכם למתן שירותים שנכרת בין הצדדים, וסך של 5,000 ₪ בגין פיצויים על עוגמת נפש.

בכתב התביעה נטען, כי התובעת הינה אדריכלית/מעצבת פנים. בפועל, התובעת הייתה והינה הנדסאית אדריכלות ומעצבת פנים.

ביום 3.7.2011 נכרת בין התובעת לנתבעת הסכם עבודה למתן שירותי אדריכלות ועוד (להלן "הסכם").

התובעת טוענת, כי בהתאם להסכם, ביצעה היא, בחודשים יוני עד אוקטובר 2011, עבודות אדריכלות בבית הנתבעת. עוד טוענת התובעת, כי על פי ההסכם, הנתבעת התחייבה לשלם לתובעת שכר עבודה בסך 15,080 ₪ כולל מע"מ, בגין עשרים שעות עבודה, ואילו עבור כל שעת עבודה נוספת מעבר לכך תשלם הנתבעת 480 ₪ בתוספת מע"מ.

התובעת טוענת, כי ביצעה בבית הנתבעת שבעים שעות עבודה וכי סיימה את עבודתה נאמנה ולשביעות רצון הנתבעת, אם כי הנתבעת שילמה לה שכר עבודה עבור עשרים שעות עבודה בלבד, ונותרה חייבת לה סך של 24,000 ₪ בתוספת מע"מ, בגין חמישים שעות העבודה הנוספות.

הנתבעת לא כפרה בכריתת ההסכם. אך, דחתה מכל וכל את החיוב הנטען על ידי התובעת. הנתבעת טענה, כי ההסכם שנכרת ביניהם הינו מיום 3.7.2011, כאשר התובעת מבקשת לזקוף לחובת הנתבעת שעות עבודה שקדמו לחתימת ההסכם. הנתבעת טוענת, כי עובר לחתימת ההסכם נוהל בין הצדדים מו"מ, וכעת התובעת, ובחוסר תום לב, מבקשת לזקוף חיוב נוסף שלא מגיע לה. לפני חתימת ההסכם נפגשו הצדדים מספר פעמים לצורכי מו"מ, התובעת ביקרה בבית הנתבעת לצורך עריכת הצעת מחיר. במסגרת מפגשים אלה גלשו השיחות לשיחות אישיות והיחסים בין הצדדים העמיקו והיו לבביים. כעת, ובחוסר תום לב, התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בגין אותם מפגשים, כשעות עבודה נוספות מכוח ההסכם שנחתם בשלב מאוחר יותר.

הנתבעת טוענת עוד, כי בניגוד מוחלט לנטען על ידי התובעת, הרי שההסכם קובע מפורשות כי: "התמורה כוללת 20 שעות עבודה ביקורים באתר הבנייה במועדים אשר יקבעו עפ"י שיקול דעתו של המתכנן. עבור כל ביקור נוסף אשר יידרשו ע"י המזמין ישולם מראש סך של 480 ₪ בתוספת מע"מ".

הנתבעת טוענת, כי מעולם לא יזמה היא הזמנתם של ביקורים נוספים כלשהם מעבר לביקורים שנקבעו על ידי התובעת עצמה, ומעולם לא נדרשה לשלם מראש עבור הביקורים הנטענים. כך, שאינה חייבת לתובעת מאומה.