תא"מ 27751-02-14 אסעד נ' חרב

זוהי בקשת התובע/המבקש לבטל פסק דין שניתן ביום 7.10.14 לפיו נמחקה התביעה לאחר שלא שולמו הפרשי האגרה כנדרש.

המבקש הגיש בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב בסך של כ – 32,000 כנגד המשיבה. התנגדות המשיבה התקבלה על ידי כב' השופטת עופר בהחלטה מיום 1.7.14. באותה החלטה חויב המבקש, בין היתר, לשלם את הפרש האגרה תוך שלושים יום מיום שתומצא לו דרישה לעשות כן.

החלטה נפרדת בציון הפרש האגרה הנדרש נשלחה למבקש ביום 3.7.14.

משלא שולם הפרש האגרה - נמחקה התביעה ביום 7.10.14.

המבקש טוען בבקשתו כי מחדלו לא נבע מזלזול אלא עקב טעות משרדית וחוסר תשומת לב. עוד נטען כי אי הביטול יגרום למבקש נזק בלתי הפיך.

המשיבה בתגובתה טוענת כי המבקש לא הציג הנמקה של ממש למחדליו וכי ניתנה למבקש שהות מספקת על מנת לשלם את הפרש האגרה ומשלא עשה כן אין לו להלין אלא על עצמו.

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ומשחלף המועד להגשת תשובה לתגובה – דין הבקשה להתקבל.

על אף שיש טעם בטענות המשיבה הן לעניין עצם ההסבר שניתן לעניין מחדלו של המבקש מלשלם את הפרש אגרת בית המשפט - הרי שלא בנקל תיחסם דרכו של בעל דין בבית המשפט. ממילא בשים לב לכך שפסק הדין הורה על מחיקת התביעה בלבד הרי שהגשתה מחדש תביא לבזבוז זמן שיפוטי יקר ולהוצאות מיותרות גם למשיבה.

בהקשר זה יצוין כי לא ירדתי לסוף דעתו של המבקש בדבר נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם לו ככל שבקשתו לא תתקבל.

יחד עם זאת צודקת המשיבה בטענתה בעלי הדין נדרשים למלא אחר הוראות בית המשפט במלואן ובמועד וכי במקרה זה ניתנה למבקש אורכה מספקת על מנת לקיים אחר ההחלטות. מחדל המבקש הביא לבזבוז זמנו של בית המשפט ולהוצאות לצד שכנגד. לכך מצטרף הנתון כי המבקש אף לא הגיש את התצהיר כפי שנדרש כך שניתן היה להורות על מחיקת התביעה מטעם זה לבדו.

עם זאת נראה שאיזון מתאים בין הפן הדיוני והפן המהותי במקרה זה יוגשם על ידי ביטול פסק הדין תוך חיוב המבקש בהוצאות לטובת הצד שכנגד ולטובת אוצר המדינה.

אשר על כן אני מורה על ביטול פסק הדין מיום 7.10.14 תוך מתן ההוראות הבאות:  

א.הפרש האגרה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן תשוב התביעה ותימחק;