תא"מ 27723-02-14 מ.דוכי יבוא ושווק (1975 ) (2009 ) בע"מ נ' א.א אבו חמוד בע"מ ואח'

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה ביום 22.4.14. בהתאם לפסק הדין חויבו המבקשים, יחד ולחוד, לשלם למשיבה סכום של 68,326 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

יצוין, כי בכותרת הבקשה אמנם נרשמו שני הנתבעים כמבקשים, אך עיון בבקשה לגופה מעלה, כי למעשה הבקשה היא בקשת המבקש מס' 2 בלבד, ואין כל טענות כנגד פסק הדין שניתן נגד המבקשת מס' 1. הערתי על כך בהחלטתי מיום 5.6.14, ומכיוון שלא באה כל תגובה מצד המבקשים, אתייחס בהחלטה זו אל המבקש מס' 2 בלבד כמבקש ביטול פסק הדין.

1. על פי הנטען בכתב התביעה, רכשה הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה") מהמשיבה סחורה לאורך השנים 2012-2014, ונותרה חייבת בסכום התביעה. כן נטען, כי המבקש מס' 2 הינו ערב לכל התחייבויות החברה, על פי כתב ערבות שצורף לכתב התביעה.

2. המבקש אינו טוען כנגד המצאת כתב התביעה לידיו (ביום 20.2.14), אלא טוען לטעות במניין הימים להגשת כתב הגנה, טעות שבעטייה עתר ביום 23.4.14 (למחרת היום שבו ניתן פסק הדין) למתן ארכה להגשת כתב הגנה. כב' השופט בולוס אמנם אישר את הבקשה, אך למחרת ביטל את החלטתו, לאור העובדה שכבר ניתן פסק דין.

לגופו של עניין טוען המבקש, כי למעשה אין לו קשר לחברה, אלא זו בבעלות אחיו. אחיו ביקש ממנו לעזור לו בכך שייגש אל המשיבה ויביא ממנה שתי אסלות שהוזמנו. לטענתו, נציג המשיבה, שלא הכיר אותו, דרש כי יחתום על אישור שהוא קיבל לידיו את האסלות, וכך עשה המבקש. בדיעבד, ולאחר הגשת התביעה, הבין המבקש כי הוחתם על הסכם התקשרות. לטענת המבקש, המשיבה תובעת כעת בגין סחורה שסופקה זמן רב לפני שהוחתם על אותו הסכם, ואין כל היגיון כי יחתום כערב על סחורה שסופקה בעבר.

3. לטענת המשיבה, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור, אף מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד. כבר ביום 24.4.14 בוטלה ההחלטה המאריכה את המועד להגשת כתב הגנה, ואילו הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק ביום 3.6.14, היינו בחלוף למעלה מ-30 הימים העומדים למבקש לצורך הגשת בקשה לביטול פסק הדין.

אף הטענה לטעות במניין הימים בהגשת כתב ההגנה לא פורטה ולא הוסברה, לטענת המשיבה.

כן טוענת המשיבה, כי טענת המבקש לפיה חתם רק על קבלת אסלות עומדת בניגוד לפסיקה, לפיה החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו ומודע לתוכנו. הטענה כי אין קשר בין המבקש לבין החברה אינה מועילה לו, לטענת המשיבה, שכן הערבות אינה דורשת קיומו של קשר כזה. לטענת המשיבה, מטרת הבקשה היא להתחמק מתשלום חובה של החברה, שהינה חברה לא פעילה ונטולת נכסים.

4.יש ממש בטענת המשיבה אודות האיחור בהגשת הבקשה. יצוין, כי המבקשת לא השיבה לתגובת המשיבה, ולא סיפקה הסבר לאיחור זה. יש ממש גם בטענה כי הטעות במניין הימים הועלתה באופן סתמי וללא הסבר.