תא"מ 27719-01-12 כהן ואח' נ' אליאס ואח'

בעניין בקשת התובעת להגשת חוות דעת מטעמה.

אין מחלוקת כי העובדה ששני השמאים מחזיקים בדעות שונות אינן מעידות בהכרח על רשלנות של מי מהם, וברי כי ייתכן ובסופו של יום יתברר כי אף אחד מהם לא התרשל. עם זאת, אפשר שחוות דעת מומחה יהיה בה לתרום להכרעה בשאלה, האם קביעתו של מי מהשמאים הנתבעים במקרה זה נעשתה ברשלנות.

לכן, בעקרון לא ניתן לומר בשלב זה כי חוות דעת שמאית לא תוכל לסייע להכריע בתיק, ולא ניתן אפוא, לומר כי אי מתן היתר להגשת חוות הדעת באיחור לא תגרום לעיוות דין. וודאי שאין מקום לשמוע טענה מעין זו מפי נתבעת 3 אשר הסכימה בדיון שהתקיים ביום 20.05.13 למינוי שמאי מטעם בית המשפט, ומכאן שסברה שיש במינוי שמאי כדי לסייע בהכרעה בתיק.

משחזרה בה נתבעת 3 בטענה כי הסכמתה הותנתה במתן פסק דין לפי סעיף 79א' לא ניתן לכפותה על הסכמתה, ולו מחמת הספק שכן להתנייה זו אין אזכור כלשהו בפרוטוקול הדיון, ועל אף שיש רגליים לסברת ב"כ התובעת כי אפשר ובסופו של יום ייווצר הצורך למנות שמאי מטעם בית המשפט וניתן היה לחסוך בהליכים ובהוצאות.

גם הטענה כי ככל הנראה חוות הדעת תוביל לסילוק התביעה כנגד מי מהנתבעים אינה מהווה עילה לדחיית הבקשה להגשת חוות דעת.

אכן, לו הוגשה חוות הדעת עם הגשת התובענה כפי שמתחייב לפי התקנות, אפשר שהיה בכך כדי להביא לסילוק התובענה כנגד מי מהנתבעים או שמא שניהם בשלב מוקדם ולפשט ולקצר את ההליך. ואולם, האיזון הנכון בין עניין זה אל מול החשש מעיוות דין במקרה של אי התרת הגשת חוות הדעת, הוא בשיפוי הנתבעים או מי מהם בשל האיחור בהגשה ולא באי התרת הגשת חוות הדעת.

במקרה זה נוכח העובדה כי הנתבעים הסכימו כבר לפני שנה וחצי למינוי שמאי מטעם בית המשפט, וכאמור, לטענה כי הסכמתה הותנתה במתן פסק דין לפי סעיף 79א', איני רואה לנכון לפסוק הוצאות בשל האיחור בהגשת חוות הדעת רק בשלב זה, והדעת על הוצאות אלו תינתן בסוף ההליך.

בשים לב לאמור, ב"כ הנתבעים יודיעו לבית המשפט בתוך 7 ימים האם הם מסכימים בשנית למינוי שמאי מטעם בית המשפט. במידה ולא תימסר הודעה או שההודעה תהיה שלילית, התובעת תגיש חוות דעת מטעמה עד ליום 28.12.14.

לתז"פ ליום 1.01.15.