תא"מ 27686-05-14

בפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 7.1.15.

כפי שצוין בפסק הדין, המבקשת וב"כ לא התייצבו לישיבה מקדמית שנקבעה ליום 28.10.14, ולאחר שהחלטת בית המשפט מאותו יום נמסרה לבא כוחה הקודם של המבקשת (שהיה בא כוחה באותה עת), לאחר מאמצים, ולאחר שלא הוגשה תגובה שנקבע כי תוגש – עתרה המשיבה למתן פסק דין, ובקשה זו התקבלה.

המבקשת טוענת כי לא היתה מודעת להחלטות בית המשפט או לדיון, ומטילה על האחריות למחדליה על מי שהיה בא כוחה, עו"ד בורשטיין. המשיבה מתנגדת לבקשה, מן הנימוקים שפורטו בתגובה מיום 25.6.15 (ושעיקרם כי המבקשת אינה זכאית לביטול פסק הדין מחובת הצדק ולא הצביעה על נימוקים המצדיקים את ביטולו על פי שיקול דעת בית המשפט). המבקשת לא השיבה לתגובה.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

מעיון בנימוקי הבקשה והתגובה שוכנעתי כי המבקשת אינה זכאית לביטול פסק הדין מחובת הצדק. המצאת החלטות בית המשפט לב"כ של המבקשת כמוהו, כמובן, כהמצאה למבקשת עצמה – והמצאה לב"כ המבקשת בוצעה כדין.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אכן המבקשת חדלה במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות. מעיון בבקשה ובתגובה התרשמתי כי למבקשת טענות הגנה הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

מכל האמור, אני קובע כי באיזון שבין סיבת המחדל לסיכויי הגנת המבקשת באתי לכלל מסקנה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין.

המבקשת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪.

משבוטל פסק הדין, יועבר התיק ליחידה המשפטית לקביעת מותב ומועד לדיון, על פי תכנית העבודה ויומן בית המשפט.