תא"מ 27619-03-13 לוי נ' קשר רנטאקר בע"מ

לפניי בקשה מטעם הנתבעת למתן צו לבדיקת נכס (הרכב הניזוק של התובע, מושא התביעה).

לאחר שעיינתי היטב בבקשה (מיום 25.8.14), בתגובה לבקשה (מיום 4.9.14), בתשובה לתגובה (מיום 15.9.14) וכן בכל שאר כל מסמכי התיק, אני מחליט כך:

הבקשה נדחית.

ראשית, הבקשה לא מתיישבת כלל בתוכנה עם טענת ההגנה המפורשת של הנתבעת (בסעיף 11 לכתב ההגנה), לפיה אין כל צורך בבדיקת הנכס, נוכח סוג המחלוקת הרלוונטית. ויצוין כי טענה זו באה בעקבות טענה בכתב התביעה, לפיה השמאות הנגדית מטעם הנתבעת נערכה ללא בדיקה פיסית של הרכב. אני מקבל אפוא את טענת התובע כי מדובר בהרחבת חזית אסורה מצד הנתבעת, שכיום טוענת טענה הפוכה לטענתה הנ"ל שבכתב ההגנה – טענה לפיה הבדיקה הפיסית היא חיונית.

שנית, הרכב הרלוונטי כלל לא מצוי בידי התובע, שמכר אותו. הנתבעת, בתשובתה לתגובה, כלל לא מתמודדת עם עובדה מדווחת זו, שיש לה כמובן רלוונטיות.

שלישית, הבקשה לוקה בשיהוי רב ובחריגה מהמועדים הקצובים בתקסד"א בכל הנוגע להגשת חוות דעת מומחה בצירוף לכתבי הטענות. בהקשר זה יצוין כי הנתבעת ידעה היטב, לאורך כל הדרך ועוד בטרם הגשת כתב הגנתה, מהי המחלוקת העומדת להכרעה ואילו מסמכים קיימים ורלוונטיים לגביה. עוד יצוין בהקשר זה, כי נוכח כוונתה המוצהרת של הנתבעת לפעול להגשת חוות דעת שמאי נגדית מתוקנת ואולי אף בהתאמה להגשת כתב הגנה מתוקן, הדבר עשוי בהחלט להביא גם לדחיית מועד הדיון ולסרבול בהליכים.

בנוסף, עולה בליבי ספק אם אכן הבדיקה הפיסית כלל נחוצה, מבחינה מהותית. בשלב זה רק אמליץ לצדדים (לב"כ הצדדים ליתר דיוק) לשוחח בהקדם עם שני השמאים ואף בינם לבין עצמם, כדי להבין מהי בדיוק המחלוקת. כבר הזדמן לי בעבר (בתיק אחר), להיווכח שהמחלוקת האמיתית לא נוגעת לשאלה האם פגוש אחורי תחליפי/משומש היה בנמצא או לא, אלא האם כלל ראוי (שמאית/בטיחותית) להתקין פגוש שאינו מקורי דווקא.

הדיון הקרוב ביום 1.10.14 יתקיים אפוא כסדרו.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות ההליך (כמבוקשו) בסך 700 ₪.