תא"מ 27607-05-10 אביגל נ' פרייס ליס ניהול ציי רכב בע"מ

בפני תביעת התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשים בגין שכ"ט שמאי שהוא זכאי להם, לטענתו, בסך של 30,269 ₪ (סכום משוערך למועד הגשת התביעה) וזאת בגין חשבונות שכ"ט שלא כובדו במלואם ואשר נערכו בתקופה שתחילתה בחודש 8/07 וסיומה בחודש 10/09. הפרשי שכה"ט הינם בגין חוות דעת שערך התובע עבור הנתבעת בגין נזקים שנגרמו לרכבים שבבעלותה.

1. התובע, שמאי רכב במקצועו, הוזמן לבצע שמאויות לרכבים של הנתבעת שנפגעו בתאונות.

אין מחלוקת כי התובע היה אחד מבין מספר שמאים שנתנו שירותי שמאות לנתבעת במהלך תקופה של מס' שנים, כאשר במהלך שנת 2009, במסגרת ארגון מחדש בנתבעת אשר עברה לביטוח עצמאי של רכביה, הלכו ופחתו הזמנות העבודה מהתובע (כמו משאר השמאים) עד שבחודש 5/10 הופסקה לחלוטין לאחר שהנתבעת עברה לנהל את תביעותיה בעצמה.

2. לאור העדויות שנשמעו בפני אין גם מחלוקת כי מי שהזמין את השמאות מהתובע, עבור הנתבעת, היתה סוכנות ביטוח לוביט (להלן: "הסוכנות") אשר טיפלה באותם שנים בתביעות הנתבעת (אשר רכביה היו מבוטחים בחברת הביטוח הראל), והיא שעמדה בקשר רציף עם השמאים, לרבות לצורך הזמנת העבודה ולצורך ביצוע התשלום עבורה.

3. בחודש 5/10, מיד בתום הפסקת הזמנת העבודה מהתובע ע"י הנתבעת, הוגשה תביעה זו, אשר בה נדרשת הנתבעת לשלם את מלוא ההפרשים בגין חשבונות שכ"ט אשר לא שולמו עד לאותו המועד במלואם. עפ"י טענת התובע בתביעתו ובתצהיר עדות ראשית (ת/1), שכר טרחתו שולם תמיד במלואו על פי דרישתו, ללא שהתשלום, או חלק ממנו, הותנה בתוצאות הליך שניהלה הנתבעת כנגד צד ג' הפוגע.

לטענת התובע בהתאם להתנהלות בין הצדדים, תמיד היה משולם לו סך של 450-506 ₪ על חשבון שכר הטרחה מיד עם הגשת חוות הדעת, ואילו היתרה שולמה בפרק זמן של עד 90 יום לאחר הגשת חוות הדעת (סעיפים 5 ו-9 לת/1).

למרות נוהג זה, ולמרות פניות של התובע אל הנתבעת לא שילמה האחרונה את מלוא חשבונות שכה"ט ונותרו הפרשים לתשלום, המפורטים בסעיף 6 לת/1.

4. הנתבעת איננה מכחישה כי לא שילמה לתובע את מלוא שכה"ט הנדרש על ידו, אולם זאת לטענתה בהתאם להסכמה שהיתה נהוגה בינה לבין כל השמאים שנתנו לה שירותי שמאות לפיה משולם להם שכר של 400-450 ₪ בצירוף מע"מ בעבור כל שמאות, ורק באם נגבית היתרה מצד ג' או במקרים יוצאי דופן אחרים, משלימה הנתבעת את התשלום עפ"י הדרישה, בגובה התשלום שנגבה מצד ג'.

הנתבעת מודה כי לא נערך הסכם בכתב עם התובע או עם מי מהשמאים האחרים, אולם כולם קבלו תשלומים בהתאם להסדר זה, אשר היה קיים אצל הנתבע שנים ארוכות וכל השמאים שעבדו עימה הסכימו לו. לטענת הנתבעת התנהלות הצדדים במהלך שנים ארוכות, מבלי שהתובע מחה על אי תשלום ההפרשים, עד למועד בו הפסיקה הנתבעת להעזר בשירותיו, היא המעידה על הסכמה זו.

הנתבעת צרפה לתצהיריו של מר זיקו (נ/1, נ/2) אסמכתאות המעידות, לטעמה, על קיומו של נוהג מוסכם זה, תוך שפירטה כל תשלום שבוצע על חשבון דרישת שכ"ט של התובע, ומועד ביצוע תשלום הההפרש כתוצאה מקבלת כספים מצד ג'. בין היתר פורט בסעיף 9 לתצהיר, בהתיחס לכל אחת ואחת מדרישות התשלום בתביעה, היכן עומדים ההליכים כנגד צד ג' (ככל שהתנהלו) ואף פירטה כי הועברו לב"כ התובע סכומים נוספים לאחר הגשת התביעה לאחר שאלו התקבלו מצדדי ג'.