תא"מ 27590-12-14 ונצ'בסקי נ' שרוב

התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת לתשלום דמי תיווך , בסך של 30,000 ₪. 

טענות התובע:

1. הנתבעת, הייתה הבעלים של דירה ברחוב בלפור 43/6 בנהריה ופנתה לתובע על מנת שימצא קונה לדירתה. התובע, מתווך במקצועו, רכשה את אותה דירה באמצעות התובע, שנים קודם לכן. הנתבעת חתמה על טופס התחייבות לתשלום דמי התיווך וכן על טופס בלעדיות והתובע החל בביצוע עבודות התיווך.

2. התובע פרסם את הדירה למכירה ואף מצא קונה פוטנציאלי לרכישתה, אולם בעת שהביאו לדירה , שוכר הדירה החליט לרכוש את הדירה בעצמו ואף חתם על זיכרון דברים מתאים בפני עו"ד מרקוב , שייצגה את התובעת.

3. הנתבעת הגיעה ארצה ממקום מגוריה וביום 30/11/14, חתמה הנתבעת על הסכם המכר בנוכחות התובע . הנתבעת התחייבת לשלם לתובע את שכר טרחתו, בנוכחות באת כוחה, אולם לא עשתה כן עד היום. דמי התיווך הנתבעים הינם בסך של 22,420 ₪.

טענות הנתבעת:

4. הנתבעת הגישה בקשת רשות להגן , אליה צורף תצהיר אחד עליו חתומים הקונה והנתבעת. יצוין כי ביום 10/9/15 ניתנה לנתבעת רשות להגן מכח תקנה 205 ג' ונקבע כי התצהיר ישמש כתב הגנה.

5. הנתבעת טענה כי היא לא חתמה על טופס ההתחייבות במשרדו של התובע, אלא הטופס נשלח לה באמצעות המייל ללא הסבר וכל התקשורת בין הצדדים נעשתה כך. עוד טענה הנתבעת כי התובע לא עומד בתנאים הנדרשים בסעיף 9 לחוק המתווכים היות וההסכם אינו חתום על ידי התובע.

6. עוד טענה התובעת כי מדובר בהסכם שהינו טעות, עושק והטעיה והשגת חתימתה שלא כדין. ההסכם לא תורגם לה לרוסית , לא הובהרו לו תנאיו ותנאי הבלעדיות אינו סביר. לטענת הנתבעת, הסכם תיווך אינו הסכם הנחתם באמצעות המייל.