דמתי נ' רהב נועם שיווק לבנין בע"מ ואח'

לפניי תביעה בגין נזקי רכוש על סך של 8,500 ₪ בשל תאונת דרכים מיום 4.5.16.

על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 4.5.16 נהג התובע ברכבו מאחורי משאית הנהוגה על ידי נהג מטעם נתבעת 1 ומבוטחת באמצעות נתבעת 2. במהלך הנסיעה, החלו להתעופף אבנים מהמשאית אל עבר רכב התובע וגרמו לו נזקים. הנזקים פורטו בחוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה וכללו נזק חריטה במכסה המנוע; נזק בשמשה הקדמית; ונזק בפגוש הקדמי (צורפו תמונות של הנזקים). מחוות דעת השמאי עולה כי עלות תיקון הנזקים עומדת על סך של 6,188 ₪. בנוסף, מבקש התובע לחייב את הנתבעות בתשלום שכ"ט שמאי בסך 900 ₪; ו"בזבוז זמן" בסך 1,000 ₪.

בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים אחריותם לנזקים שנגרמו לרכב התובע וכן הכחישו התעופפות אבנים מהמשאית, שכן הנהג השתמש בכיסוי שלא איפשר לאבנים ליפול מהמשאית. יחד עם זאת, במהלך שמיעת הראיות, הודה נהג המשאית כי יתכן ואבן שנפלה מהמשאית פגעה ברכב התובע. עוד עלה במהלך שמיעת הראיות, כי ברשות התובע הקלטת שיחה בין התובע לבין נהג המשאית, במסגרתה הודה נהג המשאית באחריות לחלק מהנזק שנגרם לרכב התובע ואף לא כפר באחריותו לכך שהנזק נגרם מאבן שנפלה מהמשאית.

המחלוקת בין הצדדים, איפוא, התמקדה בשאלה האם הוכיח התובע כי כלל הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי מטעמו נגרמו כתוצאה מנפילת אבן (או אבנים) מהמשאית – נזקים במכסה המנוע, בשמשה הקדמית ובפגוש הקדמי – או שמא הנזק היחיד שנגרם לרכב התובע מפגיעת האבן (או האבנים) הוא החריטה על מכסה המנוע, כטענת הנתבעים.

לאחר ששמעתי את העדויות והתרשמתי מעדים, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמוצגים, ולאחר ששמעתי (פעמיים) במהלך הדיון את הקלטת השיחה בין התובע לבין נהג המשאית (מצער שבניגוד לדין ובניגוד לנוהל המקובל לא הוגשה הראיה על גבי מדיה דיגיטלית ולא הוגש תמלול של השיחה) – אני קובע שיש לקבל את התביעה בחלקה ולחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע פיצוי בגין הנזקים שנגרמו למכסה המנוע של הרכב ולשמשה הקדמית בלבד, בצירוף החזר שכ"ט שמאי (ראוי), שכ"ט עו"ד והחזר אגרת משפט.

להלן נימוקיי:

א.מתברר שמיד לאחר התאונה שוחחו התובע ונהג המשאית, כשהם נמצאים לצד כלי הרכב, ולאחר שהתובע, במהלך הנסיעה, הבחין ב"אבנים מתעופפות" מהמשאית לעבר רכבו והוא מנסה "לברוח ולסטות עם רכבו אך האבנים פגעו לו ברכב". ואולם, משביקש נהג המשאית מהתובע לכתוב על גבי דף מהו הנזק שנגרם לרכבו וכן לרשום את מספר הטלפון שלו, כתב התובע על גבי הדף – "חריטה על מכסה המנוע הקדמי" (נ/1). התובע לא הזכיר נזקים אחרים דוגמת נזק בשמשה הקדמית או נזק בפגוש הקדמי. ואולם, ניתן לקבל גירסת התובע לפיה היות ומדובר היה בעצירה בצד הדרך, לאחר תאונה, כשהוא ממהר להוציא את בנו מהגן, לא שם לב לכלל הנזקים.

ב.נהג המשאית ביקש מהתובע שלא לערב את חברת הביטוח ולחזור אליו עם הצעת מחיר ממוסך לתיקון הנזק. מהאזנה להקלטת השיחה בין התובע לבין נהג המשאית עולה כי הצדדים דיברו על הצעת מחיר בסך 1,000 ₪ בלבד, כשהדיון בשיחה מתמקד בנזק אחד בלבד והוא – החריטה על מכסה המנוע. גם בשיחה זו לא דובר על נזקים אחרים, דוגמת שריטה או פיצוץ בשמשה או נזקים בפגוש הקדמי. הסברו של התובע לפיו לא ראה להמשיך ולפרט את כלל הנזקים נוכח נכונותו של נהג המשאית לשלם כ-100 ₪ בלבד מוקשה בעיני, שכן, אדרבא, אם נהג המשאית מציע סכום שאינו ריאלי, מדוע לא ראה לנכון התובע לדבר על כלל הנזקים ברכב על מנת להמחיש לנהג המשאית את האבסורדיות שבהצעתו.

ג.נקודה נוספת המטילה ספק בגירסת התובע היא העובדה שהתובע ניגש למוסך מטעמו, על מנת לקבל הצעת מחיר, וגם שם דובר על תיקון של החריטה במכסה המנוע בלבד, ולא דובר על תיקון נזקים אחרים.

ד.יחד עם זאת, צפייה בתמונות רכבו של התובע, ובעיקר בתמונות השמשה הקדמית ברכב, מעלות כי בשמשה נזקים אשר בהחלט מתיישבים עם פגיעת אבן, אבנים או חצץ, והולמות את נסיבות המקרה (ת/2, תמונות מס' 23-21). מכאן, סביר יותר שהנזק בשמשה הקדמית נגרם מאבן או אבנים שנפלו מהמשאית.

ה.צפיה בתמונת הפגוש הקדמי של רכב התובע מעלה שלא ניתן לייחס את הנזקים בו לתאונה מושא כתב התביעה (ראה נ/1, נזק קילוף בפינה הקדמית-ימנית בפגוש, שאינו מתיישב עם פגיעת אבנים).