תא"מ 27457-05-16 אדלין ואח' נ' מוריס ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שעילתן בהסכם שכירות במקרקעין שנכרת בין הצדדים ביום 17.8.2014 ועניינו דירת מגורים ברחוב באר אורה 7 ברמת גן, נכס הידוע כחלק 444/9 בגוש 6182 (להלן: "ההסכם" ו"הדירה" בהתאמה).

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") מכרה את הדירה לתובעת בהסכם מכר שנערך בין הצדדים בחודש מאי 2011. במקביל לעסקת המכר, התקשרו התובעת והנתבעת בהסכם שכירות, מיום 1.10.2011 לפיו הוסיפה הנתבעת להתגורר בדירה.

הנתבעים 2 ו-3 בהליך הם ערבים לחיוביה של הנתבעת על פי ההסכם (להלן: "הערבים").

תחילת תוקפו של ההסכם נושא ההליך שלפניי נקבעה על ידי הצדדים ליום 1.10.2014, והוא אמור היה להסתיים ביום 30.9.2015, קרי – לאחר שנה. משלהי חודש מרץ 2015, החלו התובעת והנתבעת בהתכתבויות שעניינן רצונה של הנתבעת לסיים את הסכם השכירות בטרם פקיעתו, מטעמים שעליהם חלוקים הצדדים. התובעת טוענת, כי הנתבעת התלוננה על כך שמיזם תמ"א 38 עתיד לצאת לדרך בבניין שבו נמצאת הדירה, ואילו הנתבעת טוענת כי בדירה היו ליקויים מליקויים שונים, אשר מנעו את האפשרות הסבירה לעשות בה שימוש.

כך או כך, בסוף חודש יוני 2015 עזבה הנתבעת את הדירה, והמחאת דמי השכירות ליום 1.6.2015 חוללה מחמת שניתנה הוראת ביטול. התובעת הגישה את השיק שחולל – ביחד עם שלושת השיקים הנותרים (בגין תשלומי יולי, אוגוסט וספטמבר 2015) לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

במסגרת הדיון בהתנגדות לביצוע שטר, ניתנה לנתבעים רשות להתגונן, והוסכם כי התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן. לצד כתב ההגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד.

טענות הצדדים

טענות התובעת (הנתבעת שכנגד)

התובעת טוענת, כי הנתבעת הפרה את הסכם השכירות כאשר עזבה את הדירה טרם סיומה של תקופת ההסכם. לטענת התובעת, אף שהנתבעת תלתה את עזיבתה בליקויי רטיבות בדירה, הרי שבפועל, המניע לעזיבה היה תחילתן הצפויה של עבודות תמ"א 38 בבניין, שעצם קיומן היה ידוע לנתבעת זה מכבר, עוד בטרם מכרה את הדירה לתובעת. אשר לליקויים, טוענת התובעת כי טיפלה בליקויים שהתגלו ללא דיחוי, הזמינה בעלי מקצוע והשקיע משאבים בטיפול בדירה, ומכל מקום, הליקויים הנטענים אינם מצדיקים את ביטול ההסכם.

התובעת העמידה את תביעתה על סך של 65,205 ₪, שהרכבם כדלקמן:

• ארבע המחאות השכירות שבוטלו, בסך 4,600 ₪ כל אחת – בסה"כ 18,400 ₪;