שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' עיאדה

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי כתב התביעה הומצא לנתבע כדין וכי אין בפיו כל הסבר שיש בו כדי להצדיק את מחדלו. בין הצדדים התנהלה בעבר תביעה דומה אשר נמחקה מחוסר מעש אשר יש בה כדי להאריך את תקופת ההתיישנות.לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן נגד הנתבע בהיעדר הגנה ביום 6.2.2017. בבקשה נטען כי האיחור בהגשת כתבה ההגנה נבע מהקושי באיתור סוכן הביטוח וחברת הביטוח אשר ביטחה את הציוד ההנדסי שלו שהיה מעורב בתאונה. עוד נטען, עילת התביעה התיישנה משום שהתאונה נשוא התביעה אירעה ביום 8.10.2008 והתביעה הוגשה ביום 12.9.2016 וכי התובעת ידעה כי רכבו של הנתבע מבוטח אצל חברת מנטרה לביטוח בע"מ.

לאחר ששקלתי בטענות הצדדים אני מחליטה כדלקמן:

מעיון בתיק עולה כי כתב התביעה הומצא לנתבע כדין ביום 21.10.2016 וכי ביום 29.12.2016 ניתנה לנתבע ארכה להגשת כתב הגנה. ככל שהנתבע נתקל בקושי באיתור סוכן הביטוח היה עליו להגיש בקשה נוספת להארכת המועד להגשת כתב ההגנה. באשר לסיכויי ההגנה. הנתבע תולה את יהבו בטענת ההתיישנות. תקופת ההתיישנות בתביעה שאינה במקרקעין מוגדרת בסעיפים 5(1) ו-6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, והיא 7 שנים מהיום שבו נולדה עילת התביעה. לפי סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981, תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא 3 שנים מיום קרות מקרה הביטוח, אולם תקופת התיישנות זו מתייחסת לתביעה לתגמולי ביטוח שמגיש מבוטח נגד מבטח ולכן סעיף זה אינו חל בענייננו. במקרה שבפני התובעת פיצתה את מבוטחה בגין הנזקים אשר נגרמו לרכבו, ונכנסה בנעליו מכוח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח (סעיף 11 לכתב התביעה). במקרה כזה נפסק כי עילתו של המיטיב נולדת עם מתן ההטבה (רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פורסם בנסו) . בענייננו, התובעת רכשה את זכות התחלוף נגד הנהג הפוגע במועד תשלום הפיצויים למבוטחה, ולכן מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד תשלום זה. התובעת לא ציינה בתביעה או בתגובה לבקשה את מועד התשלום למבוטחה ולכן מועד תחילתו של מרוץ ההתיישנות נותר עמום.

באשר לטענה כי אין לקחת בחישוב תקופת ההתיישנות את התקופה שבין מועד הגשת התביעה הקודמת בין הצדדים ועד למחיקתה אציין כי סעיפים 15 ו-16 לחוק ההתיישנות קובעים הסדר השהיית מרוץ ההתיישנות מקום בו תביעה הוגשה כדין אולם נדחתה באופן שהתובע רשאי להגישה בשנית. סעיף 15 לחוק קובע כי מקום בו תובענה שהוגשה לבית המשפט נדחתה באופן שלא נבצר מהתובע להגיש תובענה שניה באותה עילה, התקופה שבין הגשת התובענה ובין דחייתה לא תובא בחשבון בתקופת ההתיישנות. הפסיקה בעניין זה הרחיבה את המונח "תובענה שנדחתה" וקבעה כי הוא כולל את כל המקרים בהם הסתיימה התובענה מכוח החלטת בית המשפט מבלי שחל עליה מעשה בית דין, ובכלל זה גם תובענה שנמחקה (רע"א 68/89 צור חברה לביטוח בע"מ נ' מחמוד, פורסם בנבו; ע"א 7401/00 יעקב יחזקאלי נ' מרדכי גלוסקה, פורסם בנבו). פסיקה מאוחרת יותר סייגה את תחולתו של סעיף 15 לחוק כך שלא יחול אוטומטית על כל תובענה שנמחקה ולא בכל מקרה יהנה התובע מהשהיית תקופת ההתיישנות מכוח סעיף 15, אלא שבמקום בו תובע התרשל בניהול תביעתו והיא נמחקה עקב מחדליו הדיוניים באופן המלמד כי זנח את תביעתו הרי שנשללת תחולת סעיף 15 לחוק ובתקופת ההתיישנות יכלל פרק הזמן שבין הגשת התביעה ועד מחיקתה (ראה ת"א 2978/05 אבו זייד נ' הכשרת הישוב, פורסם בנבו). על התובע מוטלת החובה לפעול, ככל שהדבר נתון בידיו, לקידום ההליך וניהולו בצורה יעילה (ת"א (י-ם) 2261/00 גטהון נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פורסם בנבו. ראו גם ת"א (עפ') 27117-05-11 יצחק רווח נ' נתיבי נהלל בע"מ, פורסם בנבו). יחד עם זאת, יתכנו מקרים בהם על אף מחדלי התובע בתביעתו הראשונה לא תישלל ממנו הזכות להארכת תקופת ההתיישנות (ת"א (מחוזי באר שבע) 50002-05-10 קרני נ' תמר מפעלי רהיטים ואח', פורסם בנבו), ברם כל מקרה יבחן לגופו תוך התייחסות להתנהגות התובע לפני ואחרי מחיקת התובענה הראשונה ולכלל הנסיבות (ראו ת"א (עפ') 27117-05-11 יצחק רווח נ' נתיבי נהלל בע"מ, פורסם בנבו).

בענייננו, מלבד הטענה העולה מתגובת התובעת לבקשה שלפנינו, כי התובענה הראשונה נמחקה בשל חוסר מעש מצד התובעת, אין בפני כל מידע באשר להתנהגות התובעת במהל ניהול ההליך ולכן לא ניתן לקבוע בשלב זה של הדיון בשאלה האם יש במחיקת התביעה הקודמ כדי להאריך את תקופת ההתיישנות.

לאור האמור, ומאחר ויש לדון בטענת ההגנה שהעלה הנתבע כנגד התובענה לאחר שיתבררו מלו העובדות הרלבנטיות אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן נגד הנתבע בהיעדר הגנה.

הנתבע ישא בהוצאות התובעת בגין האיחור כתב ההגנה בסך של 1500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ז, 09 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.