תא"מ 27453-02-15 אבו אלחלאוה ואח' נ' פרחאן ואח'

בפני תביעה על סך של 11,618 ₪ בגין נזק שנגרם לרכבו של התובע 2 בתאונת דרכים. במועד התאונה נהגה ברכב אשתו של התובע 2, התובעת 1.

לטענת התובעים, ביום 12.1.2013 בשעה 18:30, נעמדה התובעת 1 לפני תמרור "תן זכות קדימה", בכניסה לכיכר באזור בית חנינה בירושלים, כאשר רכב בבעלות הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2, לא הבחין ברכבה העומד והתנגש בו מאחור.

לגרסת הנתבעים 1 ו-2 (להלן – הנתבעים) ארעה התאונה עת עצר רכב הנתבע 1 מאחורי רכב התובע 2 שבלם, וזאת מבלי שפגע בו, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע 3, אשר לא שמר מרחק כדין, התנגש ברכב הנתבע 1 והדף אותו לעבר רכב התובע 2.

במילים אחרות, אין מחלוקת, כי רכב התובע 2 נפגע מאחור, פגיעה שאף הצריכה פינוי של התובעת 1, הנהגת ובנה התינוק לקבלת טיפול רפואי בבית חולים, אולם קיימת מחלוקת בשאלת האחריות לפגיעה זו. האם היה זה רכב הנתבע 1 שהתנגש בו ורק אחר כך נפגע על ידי רכב הנתבע 3 או שמא הספיק רכב הנתבע 1 לבלום במועד אולם נפגע מאחור על ידי רכב הנתבע 3, שהדף אותו כלפי רכב התובע 2.

הנתבע 3 לא הגיש כתב הגנה מטעמו ואף לא התייצב לדיון שנקבע, ובפתח הדיון ביקש ב"כ התובעים לתת נגדו פסק דין בהעדר הגנה. בסיכומיו הבהיר ב"כ התובעים, כי הנתבע 3 צורף על ידו כנתבע "מטעמי זהירות" וכי אם תתקבל גרסת התובעים יבקש למחוק את התביעה נגדו.

הצדדים הסמיכו אותי לפסוק בתובענה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אולם ביקשו כי פסק הדין יכלול הנמקה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו אליהם, שמעתי את התובעת 1 והנתבע 1 שהעידו בדיון וכן את טיעוני באי כח הצדדים בסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.

לבקשת הצדדים אנמק, בקצרה, את מסקנתי זו.