תא"מ 27418-01-16 עוז נ' ג'ביילי

לפניי תביעה בסדר דין מהיר, לכן פסק הדין ינומק בצורה תמציתית, כמצוות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

תחילתה של התביעה בהגשת שטר בטחון, צ'ק ע"ס 10,000 ₪, שמסר הנתבע להבטחת התחייבויות גב' אבתיהאל חפאידה (להלן: "השוכרת") לפי חוזה שכירות. השוכרת שכרה את הדירה ברח' אחד העם 15, חיפה, מאת התובעת מיום 7/9/12 (הסכם שכירות, נ/1), חידשה את החוזה מדי פעם, והחוזה האחרון (נספח א' לתצהיר העדות הראשית) נחתם ביום 14/8/14 לתקופה מיום 1/9/14 עד 31/8/15. דמי השכירות עמדו על הסך 1,700 ₪ לחודש, ונמסרו כנגדם צ'קים של הנתבע, שנפרעו. הנתבע גם חתם כערב לחוזה השכירות.

צ'ק הבטחון הוגש לביצוע לגביית הסכום 7,000 ₪, המורכב לפי תצהיר התובעת מהסכומים הבאים:

התובעת הצהירה כי לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ נודע לה על חוב לועד הבית עבור כל תקופת השכירות בסך 1,560 ₪ (מכתב ב"כ ועד הבית מיום 28/3/16, נספח ב' לתצהיר), וכי הנתבע שילם לתובעת לאחר קבלת מכתב דרישה (מכתב ב"כ התובעת מיום 24/9/15, נספח ה'), את הסך 700 ₪ (מכתב ב"כ הנתבע, נספח ו' לתצהיר), אך ללא הסכמתה לסילוק התביעות בתשלום זה (מכתב ב"כ התובעת מיום 15/11/15, נספח ז'). התובעת העמידה את התביעה ע"ס 7,860 ₪, אך לא תוכל לתבוע סכום, העולה על סכום בקשת הביצוע, משלא ביקשה לתקן את כתב התביעה.

לאחר שקראתי את תצהירי הצדדים והשוכרת, ושמעתי את החקירה הנגדית של התובעת ושל השוכרת, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ולדחותה בחלקה.

איחור בפינוי. אין חולק על מועד הפינוי בפועל, 6/9/15 במקום 31/8/15. השוכרת נכשלה בעדותה, ואני דוחה את טענתה. בתצהיר טענה השוכרת כי האיחור נבע מעמידת התובעת על החלפת הידית, שנשברה, לידית מסויימת, שונה מזו שהשוכרת התקינה. השוכרת הצהירה כי המועד בו נגמר החוזה, 31/8/15, חל ביום חמישי ולכן נגרם האיחור. בפועל מועד סיום תקופת השכירות 31/8/15 חל ביום שני. השוכרת העלתה בדיון טענה חדשה וכבושה לפיה האיחור נבע מדרישת התובעת כי תסייד את הדירה, דבר שלא הצליחה לעשות כדבעי, לאור הרטיבות בדירה, וטענה כי התובעת דרשה את השלמת הסיוד, ואף הסכימה לתת לה עוד יום או יומיים. הנטל להוכחת הטענות לפיהן הסכימה התובעת לקבל 700 ₪ לגמר חוב, לאחר שהשוכרת הסבירה לה כי אין לה יכולת כלכלית וכי חלק מהאיחור נבע מדרישות התובעת, רובץ על כתפי הנתבע, באמצעות השוכרת. עדות השוכרת לא נמצאה מהימנה לאחר שנסתרה בפרט מהותי של מועד הפינוי החוזי, לאחר שלא ציינה בתצהיר כי התקינה ידית בצורה עקומה. הדרישה לסיוד הדירה נקובה בחוזה, והיה על השוכרת להחזיר את הדירה במועד "נקיה מוסדרת ולאחר צביעה יסודית" (סעיף 8.3 לחוזה). השוכרת הודתה כי בתום תקופת השכירות עוד היו דברים שלה בדירה, מכאן שלא פינתה את הדירה, ללא קשר לדרישות, המוצדקות של התובעת בקשר עם מצב מסירת הדירה, ולא נערכה לכך מבעוד מועד. גם הטענה לפיה התובעת הסכימה לקבל מהנתבעת סך 700 ₪ לגמר חוב נסתרת מעדותה לפיה התובעת הסכימה על סכום של 700-900 ₪, וממכתב ב"כ התובעת הדוחה את ההצעה. הנתבע בתצהירו מסר הצעה בסכום שונה לגמרי, ועולה מתצהירו כי לא הושגה הסכמה בין השוכרת לתובעת.