תא"מ 27410-05-15 ואח' פיש אנד פטס בע"מ נ' כהן ואח'

1.לפני בקשת הנתבע 1, המבקש (להלן: "נתבע 1)") להורות לתובעת, המשיבה, (להלן: "התובעת"), להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו מכוח ס' 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות").

2.התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת ביבוא ושיווק של מוצרי מזון וציוד לחיות מחמד.

לטענתה, נתבעים 1-2 קיבלו מעת לעת מוצרי מזון וציוד עבור עסקים אשר בבעלותם הידועים בשמם המסחרי "טנגניקה ציקליד" ו"אקווריום-פתח תקווה"- לנתבעים נותר חוב בסך 6,983 ₪ שלא שולם.

לטענת נתבע 1, הנתבעים היו שותפים בעבר בעסק בשם "אקווריום-פתח תקווה" העסק נסגר ללא חובות, לרבות כלפי התובעת. עוד לטענתו- התביעה הינה בגין חובות עסקיים של "טנגניקה ציקלד", עסק אשר לנתבע 1 אין כל קשר אליו והוא שייך באופן בלעדי לנתבע 2.

כנגד נתבע 2 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה.

3.התובעת הגישה תביעה כספית ע"ס 7,225 ₪ בתיק 27410-05-15, וכן תביעה שטרית בסך של 5,581 ₪ בתיק 16383-03-15. בהחלטת כבוד סגן הנשיאה השופט חגי טרסי מיום 3.2.16 אוחדו שני התיקים שבכותרת מכיוון שמדובר בשני תיקים שעניינם אותו חוב.

4.ס' 353א לחוק החברות, קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

5.הכלל הוא כי חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל הוא מניעת הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה, כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים.

הנטל להוכיח שיש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, שיחול רק מקום שבו הראתה החברה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור (רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות – מדינת ישראל פורסם, ביום 18.1.15).

סעיף 353א לחוק החברות מונה שתי דרכים חלופיות אשר בהתקיים אחת מהן, ניתן יהיה לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי  (מוטי) זיסר ואח', פורסם ביום 13.7.08).

6.התובעת, בתגובתה לבקשה ציינה, כי הנתבע 1 הגיש את הבקשה בהיעדר תצהיר. הנתבע 1 לא טרח לתקן את מחדלו וכך גם לא תמך את התשובה לתגובה בתצהיר. חרף האמור, וכפי שפורט לעיל, הרי הכלל המשפטי הוא, כי מקום בו מוגשת בקשה להפקדת ערובה יש להטיל חיוב בערובה ללא צורך בנימוקים נוספים- הנטל העובדתי הינו על כתפי התובעת להוכיח כי מתקיימים התנאים לפטור מחיוב בערובה. על כן, מצאתי כי ניתן בנסיבות שפורטו לקבל את הבקשה על טענותיה המשפטיות בלבד גם בהיעדרו של תצהיר הנתבע 1, המבקש.

7.דווקא היעדרו של תצהיר מטעם התובעת, הוא אשר פועל לחובתה בנסיבות הענין, שכן בהיעדר תצהיר לא הוכחו החריגים לפטור אותה מהפקדת ערובה.

התובעת לא הגישה תצהיר מטעמה ואף לא הגישה כל ראיה אחרת כדי להוכיח את חוסנה הכלכלי וכי יהיה בידה לשלם את הוצאות הנתבע 1, אם יזכה הוא בדין.

כך גם מצאתי, כי סיכויי התביעה בשלב זה אינם ברורים ברמה המחייבת את המסקנה כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה. אף בשיקולים האחרים אין כדי להביא להטיית הכף לזכותה.

8.למען הסר ספק- אין באמור משום הבעת דיעה ביחס לסיכויי התביעה.

9.מכל האמור, מצאתי לחייב את התובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של הנתבע 1 בסך של 2,500 ₪ וזאת בהתחשב בסכום התביעה.