שוורץ נ' עלמנך ואח'

בפניי תביעת התובעת לפיצוי בגין נזק שנגרם לה בתאונת דרכים.

אין חולק, כי התובעת עמדה עם רכבה בצד הדרך לצורך כניסה לחנייה בנסיעה אחורנית, והמתינה כי הנתיב מאחוריה יתפנה. בעודה עומדת, יצא רכב הנתבעים, שהגיע מאחורי רכב התובעת, לעקיפתה.

התובעת טוענת, כי אגב עקיפתה, פגע בה רכב הנתבעים וגרם נזק לרכבה. עוד טענה התובעת, כי לאחר התאונה ברח הנתבע מהמקום. לעומתה, טוען הנתבע 1, כי לא היה כל מגע בין כלי הרכב.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים וצפיתי בסרטונים שהוצגו לי, מצאתי להעדיף את גרסת התובעת.

במהלך הדיון הוצגו לי סרטונים שצולמו במצלמות המותקנות ברכבה של התובעת. בסרטון הראשון, שצולם במצלמה האחורית של הרכב, נראה כי שניות לאחר שהנתבע הטה את רכבו והחל בעקיפה, ישנו זעזוע מסויים ברכבו, שלטענת התובעת מעיד על רגע הפגיעה. בסרטון השני, שצולם במצלמה הקדמית של רכב התובעת, נשמעים קולות שונים, לרבות של מוסיקה ואיתות חיישן הרוורס, ולאחר מכן נצפה רכבו של הנתבע לאחר סיום העקיפה, עוצר ומשתהה לרגע, ולאחר מכן ממשיך בדרכו.

התובעת טוענת כי שני סרטונים אלו תומכים בגרסתה, ואילו הנתבעים טענו כי הסרטונים תומכים דווקא בגרסתו של הנתבע. הנתבע טען, כי הזעזוע הקל שנצפה ברכבו של הנתבע מקורו בבלימה שבלם לאחר שראה רכב מגיע מולו בנתיב הנגדי (והנתבע מצביע בסרטון על רכב שנצפה חולף לאחר מכן להוכחת טענה זו), ועמד על כך שבסרטון השני לא נצפית כל תזוזה של רכב התובעת שניתן היה לצפות שתיראה אם אכן היתה פגיעה ברכב.

עוד עמד הנתבע על כך שהתובעת בחקירתה, בתשובתה לשאלה מה הנזק שנגרם לרכב בשל הפגיעה, לא ציינה את הנזק הבולט ביותר, הוא העובדה שידית הרכב נתלשה.

גם אם אקבל את גרסת הנתבע כי הסרטונים אינם תומכים בגרסת התובעת, סבורני כי הכף נוטה לטובת גרסת התובעת, וזאת מכמה טעמים.

ראשית, הנתבעים למעשה טוענים טענת מרמה כלפי התובעת. טענה זו, מעבר לכך שהיא טעונה הוכחה ראיות ממשיות וכאלו לא הובאו בפניי, כלל לא מתיישבת עם התרשמותי מן התובעת בעדותה בפניי.