תא"מ 27134-08-14 הפניקס חברה לביטוח נ' מאלק

לפניי בקשה לביטול ו/או לעיכוב ביצוע של פסק דין שניתן ביום 16.2.15 כנגד המבקש בהעדר הגנה, לפיו קיבלתי את התביעה במלואה וחייבתי אותו לשלם למשיבה סך של 24,315 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד (להלן: "פסק הדין").

המדובר בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המבקש לתשלום בגין הנזקים, לכאורה, שנגרמו לרכב המבוטח על ידה בעטיה של תאונה מיום 11.2.14 (להלן: "התאונה"). לאחר הגשת התביעה ובהעדר הגשת כתב הגנה מטעם המבקש, ולבקשת המשיבה, ניתן על ידי פסק הדין, כאמור.

בבקשה זו עותר המבקש, אם כן, לביטול פסק הדין. המבקש טוען בתחילה כי כתב התביעה מעולם לא הומצא לו. לטענתו, אחיו שכתב התביעה לכאורה הומצא לו על פי אישור המסירה שצורף לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, מעולם לא קיבל את כתב התביעה והחתימה המופיעה על אישור המסירה הינה מזוייפת. עוד הוא טוען כי המוסר אף אינו מציין את מספר תעודת הזהות של אחיו, ראיה לכך שלא זיהה אותו כדין. לפיכך לטענתו עמד באחד מן התנאים הנדרשים מן המבקש ביטול פסק דין – סיבת המחדל. לעניין סיכויי ההגנה טוען המבקש כי המשיבה מסתירה מבית המשפט את העובדה שעובר להגשת תביעה זו הוגשה כנגדה תביעה על ידי בעלת הרכב בו נהג התובע בעת התאונה וזאת בטענה שבאחריות לתאונה נושאת מבוטחת המשיבה וכנגד המבוטחת אף הוגש כנגדה כתב אישום על ידי המשטרה. המבקש מצרף העתק מכתבי בית הדין של תביעה זו והעתק מפרוטוקול הדיון הראשון בתביעה – שקבועה בפני כבוד השופט הבכיר ש. סרחאן. לטענתו, בנסיבות אלו קיימות לו טענות הגנה כבדות משקל המצדיקות ביטול פסק הדין.

המשיבה מתנגדת לבקשה לביטול פסק הדין. לטענתה, אישור המסירה מלמד כי המוסר ציין באישור המסירה את המיקום המדוייק של בית המבקש, שנת הלידה ומספר הטלפון של אחיו, עובדה המלמדת על נכונות אישור המסירה, שאף אומת בתצהיר על ידי עו"ד. ביחס לטענות ההגנה של המבקש טוענת המשיבה כי בחרה להגיש תביעה נפרדת כנגד המבקש מאחר ואינו בעל דין בתביעה שהוגשה על ידי בעלת הרכב בו נהג ועל כן במצב זה אין היא רשאית להגיש תביעה שכנגד בסדר דין מהיר אלא אך ורק תביעה נפרדת. כמו כן היא מצביעה על העובדה שחרף טענת התובע כי יש לו עדים לתאונה, הוא אינו מצרף עדויותיהם.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין פסק דין שנפל בו פגם, ובמקרה כזה יש לבטל את פסק הדין מכוח חובת הצדק, לבין פסק דין שניתן כהלכה, וביטולו נתון לשיקול דעתו של בית המשפט (ראה- א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, סיגא- הוצאה לאור בע"מ, ע' 372- 371; משה קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי- הלכה ומעשה, כרך ב' (מהורה 15, 2007) 1213).