תא"מ 27129-11-14 רנסנס בגלילים בע"מ נ' שלטי ירושלים השקעות בע"מ

כללי

1. בפניי תביעה כספית בסדמ"ר על סך 37,625 ₪. התובעת, חברה העוסקת בייצור ושיווק מדבקות בגלילים לתעשיה, טוענת כי הנתבעת – שהזמינה ממנה עבודות שונות ובאופן שוטף – נותרה חייבת את הסך של 34,448 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. התובעת תמכה את תביעתה בתצהירו של מר משה כהן, מנהל התובעת, וכן במסמכי הנהלת חשבונות: חשבוניות מס וכרטסת הנהלת חשבונות.

2. הנתבעת, מזמינת העבודות, הודתה כי נותרה חייבת לנתבעת סך של 27,771 ₪ (ס' 7 לכתב ההגנה). ואולם לדבריה, בין הצדדים סוכם כי פרעון החוב יבוצע באמצעות "עסקת ברטר" (ס' 2 לכתב ההגנה). כתב ההגנה נתמך על ידי תצהירו של מר אבי בלוך, שהציג עצמו כמנהל בנתבעת. בעדותו אישר כי היה מסומך לחייב את הנתבעת בעסקאות כלפי צדדים שלישיים, וכן אישר חשבונות לתשלום (פ' ע' 17 ש' 25 עד ע' 18 ש' 6). מר נקש, הבעלים, הוא הגורם החותם על השיקים (עדותו שם, בש' 11-8).

3. המחלוקת בין הצדדים נסבה על גובה החוב, כמו גם על הדרך שהוסכמה לפרעון החוב.

4. במישור הדיוני: מצהירי הצדדים נחקרו. בתום שמיעת הראיות, הצדדים סיכמו בעל פה. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.

   טענות הצדדים: דיון והכרעה

5. לפי עדותו של מר כהן מטעם התובעת, ההתקשרות בין הצדדים נעשתה בדרך של הזמנות מעת לעת, באמצעות תקשורת אלקטרונית וכן טלפונית, ובדרך כלל ללא חוזה כתוב. לדבריו: "אני יכול להציג את ההזמנות [ההזמנות של הנתבעת] שמילאתי. ההזמנה הפנימית של העסק. אולי יש שם גם מסמכים, את ההזמנה עצמה מהאינטרנט שלפעמים הדפסתי אבל לפעמים לא. אבל זה התנהל באמון כל הזמן. הוא יכול להרים טלפון ואני מספק עבודה וקיבלתי תשלום" (פ' ע' 9 ש' 19-21).

6. לטענת התובעת, בתחילת חודש פברואר הצטבר החוב ועמד על סך של 40,000 ₪ (ס' 8 לכתב התביעה, הנתמך בתצהירו של מר כהן). התובעת הסכימה כי מסכום זה היה עליה לקזז סך של 25,075 ₪, וזאת "בגין עבודה שביצעה הנתבעת עבור התובעת על פי הזמנתה" (ס' 8 לכתב התביעה). מר כהן הסביר כי באותה נקודת זמן "הוא [הנתבעת] היה חייב לי קרוב ל- 40 אלף שקל. אני הגעתי אליו וביצעתי הזמנה בסך 25 אלף שקל. הוא נתן לי שני שיקים אבל בתמורה לזה הוא המשיך למשוך ממני עבודה והבטיח שהוא יסיים את החוב וכשהוא יסיים את החוב, אני אתן לו את ה- 25 אלף שקל... ברגע שהוא לא היה מוכן לסלק את החוב, הרי זה לא הגיוני שאני אשלם לו 25 אלף שקל כשהוא חייב לי 40 אלף שקל" (פ' ע' 12 ש' 12-17).