אבו אדריס נ' עוואדה ואח'

1. לפניי תביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע מדגם סקודה בסך של 19,000 ₪.

לטענת התובע ,בעת שהיה בנסיעה בכביש העוקף בנצרת הרכב מדגם סקודה, להלן " הסקודה " , הגיע רכב הנתבע משאית מדגם וולבו, להלן " המשאית ", שהייתה נהוגה ע"י הנתבע ופגעה בסקודה מאחור והסבה לה נזקים.

2. לעומתו, טענו הנתבעים בכתב הגנתם כי, דווקא התובע הוא האשם בגרימת התאונה, שכן הוא הגיע מנתיב השתלבות, בלי לתת זכות קדימה למשאית שנסעה בכביש הראשי.

3. שני הנהגים הגישו תצהירי עדות ראשית ונחקרו על תצהירים בישיבה אשר התקיימה ביום 10.1.17.

התובע מתאר את התאונה בעדותו לפניי כדלקמן:

" אני במסלול שלי באזור תעשיה בנצרת נוסע לכיוון הבית שלי... לכביש העוקף, אני נכנסתי למסלול שלי הבן אדם בא מאחורי, צפצפתי לו והוא נכנס בי בין הדלתות" ...

ראה עמ' 1 שורות 13-15 לפרוטוקול.

הנתבע תיאר את התרחשות התאונה בפניי כדלקמן :

" אני הייתי בכביש ראשי שיש בו שני נתיבים, אני הייתי בנתיב הימני, לו היה נתיב השתלבות והוא היה בצד הימין שלי, ראיתי אותו מגיע מנתיב ההשתלבות " ...

ראה עמ' 1 שורות 14-15 לפרוטוקול.

שאלת האחריות:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובדברי שני הנהגים ובתמונות ממקום האירוע בשעת אמת הגעתי למסקנה שעיקר האחריות לאירוע התאונה דווקא נופלת על שכמו של התובע.

הנתבע הגיע מנתיב השתלבות, ממנו פנה ימינה לעבר כביש העוקף, שהנו כביש ראשי, בלי לוודא שהכביש פנוי ושהוא יכול להשתלב בבטחה.

התמונות מעידות על כך שאף בפנייתו הוא לא נצמד לצד ימין כמצופה עד שיהיה בטוח שהוא יכול לעבור ולהשתלב, אלא נטל סיכון ונכנס לאמצע הכביש וסמך כביכול על צפצוף שהוא עשה למשאית שתעצור ואז ארעה התאונה.

אם כן, בשל רשלנותו זו של התובע, אני מייחס לו " אשם תורם מכריע" בשיעור של 80%.

נשאלת השאלה מדוע אם כן קבעתי שאשמו של הנתבע באירוע התאונה הינו 20% ?

הנתבע היה צריך להיות זהיר יותר וער למתרחש בכביש בפניו, והיה צריך לראות את הסקודה מנסה להשתלב לפניו ולעצור בזמן.