תא"מ 2711-05-13 נ.ו.ב.ה. אחזקות ויזמות בע"מ נ' כוכבי

1.הנתבע הגיש בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, להורות לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיה.

2.התובעת, הגישה לביצוע המחאה על סך של 30,000 ₪, ז.פ. 23.7.2012, ערוכה לפקודתה. אין חולק כי ההמחאה חתומה על ידי הנתבע והיא חוללה באי פרעון מחמת הודעת ביטול.

הנתבע התנגד לביצוע ההמחאה וטען, במהלך חודש יוני 2012 התעניין ברכישת עסק למכירת מזון. עקב מודעה באתר יד 2, נוצר קשר בינו לבין מר שובל, שהציג עצמו כמגשר בין השותפים בחברה המוכרת, סנדביץ' בר כרמל קריית חיים בע"מ (להלן "החברה"), המסוכסכים ביניהם, ולאחר מכן כמתווך, האמור לקבל שכ"ט, בעסקה למכירת העסק. בין הצדדים לא נחתם הסכם תיווך. הנתבע טען, כי ההסכם עם החברה לא יצא אל לפועל, לאחר שלא הושגה חתימת כל ארבעת השותפים בחברה, וכי גם החתימה על זיכרון הדברים נשעתה ללא חתימה מחייבת של כל השותפים אלא של שניים מהם בלבד, בנוכחות מר שובל. נטען, כי לאחר מכן, לאור דרישתו של מר שובל, מסר לחברה המחאות על מנת להראות את רצינותו, בתנאי שהן לא תועברנה ולא תופקדנה עד שההסכם יחתם באופן מחייב. הוא טען, כי ב"כ החברה אמר לו שכל עוד כל השותפים לא חותמים על ההסכם וכל עוד לא הועבר לידיו הסכם הזיכיון להפעלת העסק, ההסכם עם החברה לא נכנס לתוקף. לטענתו, הוא קיבל בהמשך מב"כ החברה את הההמחאות לידיו, כבקשתו. הנתבע טען, כי מסר את ההמחאה נשוא התובענה למר שובל, עבור דמי תיווך בעיסקה, לדרישתו, בתנאי שההמחאה תפרע רק לאחר שייחתמו כל המסמכים המחייבים להעברת הזיכיון. ההמחאה הופקדה ומר שובל טען בפניו כי הדבר נעשה בטעות והתחייב להחזיר אותה. לאחר שמר שובל נמנע מלהשיב לנתבע את ההמחאה, נתן הנתבע הוראה לבנק לבטלה. מר שובל דרש כי המבקש יחתום על הסכם תיווך כתנאי להחזרת הצ'ק, אך למרות שהנתבע הסכים לכך, הסכם תיווך לא נחתם וההמחאה לא הושבה לידיו. נטען, כי חרף מו"מ שנוהל בין הצדדים, העסקה לא יצאה אל הפועל והחברה נרכשה בסופו של דבר על ידי אחד השותפים בה. הנתבע סרב לפרוע את ההמחאה, מאחר ולא התקיימו התנאים לפרעונה.

3.לאחר דיון בהתנגדותו לביצוע השטר, ניתנה לנתבע רשות להתגונן מפני התובענה, ללא סייג וללא תנאי, משני נימוקים עיקריים. האחד - לא נסתרה טענתו לפיה, תנאי לפרעון ההמחאה היה חתימה על הסכם מחייב עם החברה בעניין מכירת העסק. השני - במהלך הדיון בהתנגדות נמנעה התובעת מלהציג את ההסכם המחייב שנחתם לטענתה על ידי הנתבע וכל ארבעת השותפים בחברה, בשלב מאוחר יותר, אף שנטען כי הסכם זה מצוי בידיה.

4.התיק הועבר לטיפולי והורתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. טרם הגשת תצהיריה של התובעת, הגיש הנתבע בקשה להורות לתובעת להפקיד ערובה להוצאותיו, במדה ותדחה תביעתה. לטענתו, אין חולק כי ההסכם בינו לבין החברה לא נכנס לתוקף ולא יצא אל הפועל וכי לא התקיים תנאי מתלה באותו הסכם. הוא טען, נוכח האמור בהחלטת כבוד הרשמת, כי סיכויי התביעה קלושים.

בין לבין, הוגשו תצהיריה של התובעת, אליהם צורף גם הסכם בין הנתבע לבין החברה, אשר נטען כי נחתם על ידי כל השותפים בחברה.

בד בבד, הגישה התובעת את תגובתה לבקשה להפקדת ערובה. התובעת טענה, כי סיכויי תביעתה גבוהים, הגנתו של הנתבע חסרת סיכוי, הוא השתהה בהגשת בקשתו וכי בשלב זה, בית המשפט אינו אמור לשקול שיקולים כלכליים. עוד נטען, כי "מצבה הכלכלי של התובעת יציב".

5.סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."