תא"מ 27087-09-14 אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' אטיאס

עניינו של התיק דנן – כתב תביעה אשר הוגש כנגד הנתבעת ובו נטען כי ביום 13.5.13, הבחין אוטובוס התובעת (להלן: "האוטובוס") ברכב מ.ר 97-980-57 ובנגרר מ.ר 91-615-74 (להלן: "רכב הנתבעת" או "הנגרר"), אשר חונה בצורה בו הנגרר, אשר רתום אליו, בולט לכביש ומפריע להמשך הנסיעה. עוד נטען בכתב התביעה כי בעוד נהג האוטובוס סטה מעט בזהירות ממסלולו בכדי לעקוף את הנגרר, החל רכב הנתבעת בנסיעה לאחור והנגרר פגע באוטובוס וגרם לו נזק (להלן: "התאונה").

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בעלה הוא שנהג בכרב ביום התאונה וכי הרכב היה בעצירה מוחלטת ונהג האוטובוס, שיצא מתחנת האוטובוס, סטה מנתיבו ופגע ברכב. כן טענה כי הנגרר נפגע קלות בלבד וכי נהג האוטובוס סרב לרדת מהאוטובוס ורשם אך את מספר הרכב.

במהלך הדיון בו נשמעו ראיות, שמעתי את עדותו של נהג האוטובוס ואת עדותו של בעלה של הנתבעת, שנהג ברכב ביום התאונה.

נהג האוטובוס, מר אללוף שמואל, הסתכל במפה של מקום התאונה, על מסך בית המשפט, אישר כי זה הוא מקום התאונה והעיד כי עמד בתחנת האוטובוס ולאחר שכל הנוסעים התיישבו החל בנסיעה, ראה את הרכב חונה על המדרכה, בניצב לנתיב הנסיעה, כאשר הנגרר בולט לכביש, לכן סטה שמאלה, על מנת לעקוף אותו ותוך כדי נסיעה החל הרכב לנסוע לאחור ופגע בדופן הימני של האוטובוס, באזור הגלגל האחורי.

נהג האוטובוס אישר כי לא נגרם לאוטובוס נזק רציני, אלא שריטות בלבד, כי לקח פרטים "כמה שלקח" וטען כי אילו נהג רכב הנתבעת לא היה נוסע לאחור, הוא לא היה פוגע בו.

בחקירתו הנגדית שב וטען כי האוטובוס היה בקו ישר, והסביר כי רשם אך את מספר הרכב שכן סבר שזה מספיק והיו לו נוסעים ברכב וכלשונו: "...אני יצאתי, רשמתי את המספר של הרכב, מה יש לי עוד לעשות? זה לא פגע וברח, עובדה ששנינו הגענו הנה היום. יש לי נוסעים באוטובוס, אני לא יכול להשאיר אותם לבד ולהתחיל לטייל".

כן הסביר כי לא הביא אף אחד מנוסעי האוטובוס כעד שכן הנוסעים היו עם הפנים קדימה והפגיעה ארעה בדופן ימין בסוף ואנשים לא ראו.

עד הנתבעת, מר לירן אטיאס, בעלה של הנתבעת, הוא שנהג ברכב ביום התאונה. מר אטיאס העיד כי עבד אותה עת בבית סמוך, נצמד לנתיב הימני על מנת להוריד חומרים שהביא עם הנגרר, אותה עת הוריד האוטובוס נוסעים בתחנה, האוטובוס פנה לנתיב השמאלי ושפשף לו את הנגרר. מר אטיאס טען כי נהג האוטובוס לא ירד מהאוטובוס, לא בדק את המכה, לא ביקש כלום שכן ידע שהוא אשם, אמר שיש לו נוסעים, הוא ממהר, ונסע מהמקום.

מר אטיאס העיד כי לא היתה לו כל סיבה לנסוע לאחור וטען כי אם אכן היה נוסע לאחור, היה משלם השתתפות עצמית והתיק היה מסתיים.