תא"מ 27064-12-13

לפניי תביעה כספית מיום 12.12.13 ע"ס 4,313 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 17.9.13 בין שני הרכבים המעורבים (רכב התובעת – רכב פרטי מתוצרת רנו מ.ר. 6611812; ורכב הנתבעים – מונית מתוצרת פורד טרנזיט מ.ר. 6132925).

יצוין כי קיימת תביעה משפטית קשורה: תביעה מיום 14.5.15 ע"ס 10,177 ₪ שהגיש יעקב קוסאשווילי נגד התובעת שלפניי ואח' בתא"מ (שלום ת"א) 28841-05-15 בגין מלוא נזקי רכב הנתבעים שלפניי. הצדדים הסכימו שהכרעתי בפס"ד זה בשאלת האחריות לקרות התאונה תחייבם ותחול גם בתביעה הקשורה הנ"ל.

נערכה ביום 17.5.15 בפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות שני הנהגים המעורבים וכן עדות של עד ראיה (מטעם התובעת) שנסע במונית הנתבעים בזמן התאונה. בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, ושני הצדדים אכן הגישו סיכומיהם.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

שני הנהגים המעורבים נושאים באחריות לקרות התאונה ולכל נזקיה, באופן שווה. יצוין כי מצאתי קשיים ראייתיים בשתי הגרסות המנוגדות גם יחד.

הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים הבאים:

• סך של 2,157 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 12.12.13 ועד יום התשלום המלא בפועל.

• סך של 372 ₪ בגין אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה 12.12.13 ועד יום התשלום המלא בפועל.