תא"מ 27030-05-12 אלדן תחבורה בע"מ נ' נ.ד. פיתוח והובלות (1998) בע"מ

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 11,890 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 11.08.2011 בין כלי רכב, מ"ר 37-934-72 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 80-722-14 (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה ביותר לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג המשאית, שהייתה קוהרנטית סדורה ומשכנעת, על פני גרסתו של נהג רכב התובעת, שהעלתה תהיות רבות ושלא התיישבה עם ההיגיון שבהתרחשות התאונה.

בטופס ההודעה על התאונה מטעם התובעת היו מספר פרטים שלא תאמו את גרסתו של נהג רכב התובעת בעדותו בבית המשפט. כך, נהג רכב התובעת לא ידע להסביר מדוע בטופס ההודעה רשום כי לא ידוע מי אשם בתאונה, כך הוא לא להסביר מדוע בטופס ההודעה לא רשומים פרטים מהותיים כגון מהירות נסיעתו, עומס התנועה שהיה סמוך לפני קרות התאונה. אמנם, נהג רכב התובעת השיב כי הוא מסר פרטים אלו לתובעת ולא ידוע לו מדוע הם לא נכתבו על גבי טופס ההודעה. יחד עם זאת, לא מדובר לטעמי בצירוף מקרים אלא בכך שנהג רכב התובעת לא מסר פרטים אלו לתובעת בזמן אמת. כך שאיני יכול להוציא מכלל אפשרות כי גרסתו של נהג רכב התובעת נועדה להתאים לצורכי ניהול התביעה.

גם התיאור של נהג רכב התובעת בנוגע לנסיבות החיצוניות לתאונה, לא עלו בקנה אחד עם ההיגיון שבהתרחשות התאונה. כך למשל העיד נהג רכב התובעת כי היה עומס תנועה והוא התקדם עם רכבו באיטיות ושהמשאית הייתה מאחוריו שחפצה הייתה בפנייה שמאלה בצומת, ולה עומס תנועה דומה. כך למשל, לא ברור כיצד חזית המשאית חולפת את חזית רכב התובעת בזמן נסיעה ורכב התובעת נותר באותו מקום גם כשהאור הדולק ברמזור בכיוון נסיעתו הוא ירוק, כאשר נהג רכב התובעת אינו זוכר אם היו רכבים לפניו.