מדינת ישראל ואח' נ' זרגרי ואח'

תביעה ותביעה שכנגד, בגין נזקים שנגרמו לשני כלי הרכב שהיו מעורבים בתאונה שאירעה בצומת הכניסה לירושלים, בתאריך 2.12.15.

לטענת התובעת, נגרמה התאונה בשל סטיית רכב הנתבעים שמאלה, אל נתיב נסיעת רכב התובעת.

לטענת הנתבעים, והתובעת שכנגד, אירעה התאונה לאחר שהנתבעת סיימה להשתלב בנתיב, כשלפתע הגיח הרכב הפוגע משמאלה ופגע בה.

לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים והעדה מטעם התובעת, החלטתי לקבל את גרסת התובעת לקרות התאונה, ולדחות את גרסת הנתבעים. אנמק;

על פי עדותו של נהג התובעת, הוא נסע כל העת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים הפונים ימינה, ואילו הנתבעת נסעה בנתיב הימני, המיועד לתחבורה ציבורית. לדבריו, כאשר אוטובוס חסם את נתיב נסיעתה, סטתה הנתבעת סטייה פתאומית אל עבר נתיב נסיעתו.

נהג התובעת אישר כי, בהמשך, אמנם מתאחדים שני הנתיבים לנתיב אחד, לשם הפניה ימינה, אולם הדגיש כי התאונה אירעה לפני איחוד הנתיבים.

עדותו של נהג התובעת היתה רציפה ועקבית, והיא מתיישבת עם מוקדי הנזק, ועם תיאור תוואי הדרך. עדותו גם נתמכת בעדותה של רעייתו שישבה לצדו, בפרט ביחס למקום התרחשות התאונה, לפני איחוד הנתיבים.

עדותה של הנתבעת, לעומת זאת, היתה מבולבלת ובלתי סדורה. לטענתה, פרטים רבים מהתאונה אינם זכורים לה. הנתבעת העידה כי עצרה בסמוך לתחנת האוטובוס על מנת לאסוף טרמפיסטית, וכי כאשר חזרה לנתיב הנסיעה הסתכלה במראה וראתה רכב רחוק. הנתבעת לא ידעה לומר אם הרכב הרחוק היה רכב התובעת.

מעדותה של הנתבעת עולה, כי התאונה לא אירעה לאחר שהשתלבה בנתיב, כפי שנטען בכתב ההגנה, אלא בעת ההשתלבות, ואף ניתן ללמוד ממנה כי, כפי הנראה, רכב התובעת לא היה זה שראתה במראה, אלא זה שלא הבחינה בו.

הנתבעת לא חזרה בעדותה על הטענה לפיה רכב התובעת הוא שסטה מנתיבו, וניתן היה ללמוד מעדותה כי כלל לא ראתה את רכב התובעת לפני שהרגישה בפגיעה.