תא"מ 26955-10-14 בר נ' פרץ בוני הנגב (1993) בע"מ

המבקשת עותרת לביטול פסק הדין שניתן כנגדה ביום 11.10.15 מחמת אי התייצבות לקדם המשפט. בפסק הדין חויבה המבקשת בתשלום למשיב בגין ליקויי בניה וראשי נזק עקיפים, מעבר לשיעור הנזק שמצא המומחה מטעם בית המשפט.

לטענת המבקשת לא התייצבה לדיון בגין טעות של בא כוחה ולא פעלה לביצוע בדיקת הצפה בדירה מעל לדירת התובע, נוכח המתנה להוראות בית המשפט.

לאחר עיון בבקשה ובתגובות מצאתי מקום לבטל את פסק הדין, אולם תוך חיוב המבקשת בהוצאות בגין התמשכות ההליך לאור מחדלה.

אשר לסיבה בגינה לא התייצבה די בתיאור הטעות שנפלה כדי לשמש טעם לא ההתייצבות. לנתבעת יש סיכויי הגנה נוכח שיעור הנזקים שמצא המומחה מטעם בית המשפט ודי בטעמים אלו כדי להוביל לביטול פסק הדין.

עם זאת, לאור התנהלותה של הנתבעת בקשר לבדיקת ההצפה, יש לחייבה בהוצאות מאחר והתנהלותה גרמה להתמשכות ההליך. בדיון מיום 14.5.15 ניתנו הוראות ברורות לביצוע בדיקת הצפה שמימונה הוטל על הנתבעת. אמנם בהמשך ניתנה החלטה כי הנתבעת רשאית לפנות למומחה בשאלות הבהרה ובהתאם לתשובתו תינתן הוראה מתי לפנות למומחה ביחס לבדיקת ההצפה, אולם אין בידי לקבל את הסברי הנתבעת לחוסר המעש מטעמה.

לשיטת הנתבעת המתינה להוראה מבית המשפט, אולם לא הגישה כל בקשה למתן הוראות. מעיון בתיק עולה כי תשובותיו הלקוניות והלא ברורות של המומחה לשאלות ההבהרה, ללא השאלות עצמן, תויקו בתיק בית המשפט ביום 31.5.15 בתיקיית מסמכים לא מהותיים. בית המשפט לא עיין בתשובות וממילא לא ברור מה השלכתן על ביצוע בדיקת ההצפה.

הנתבעת לא פטורה בשב ואל תעשה ושעה שהוטל עליה לבצע בדיקת הצפה היה עליה ליזום עניין זה. לא נסתרו טענות ב"כ התובע כי ניסה לפנות לנתבעת ממועד הדיון ביום 14.5.15 ועד לדיון ביום 11.10.15 ולא נענה כנדרש. גם התובע לא פטור מאחריות להעדר פנייה לבית המשפט לצורך קידום הבדיקה, אולם מחדלו אינו מקטין ממחדל הנתבעת.

על כן אני מורה על ביטול פסק הדין.

הנתבעת תישא בהוצאות התובע בסך 3,000 ₪ בגין דיון הסרק והתמשכות ההליך.