תא"מ 26796-08-14 אליהו חברה לבטוח בע"מ ואח' נ' שושני ואח'

1.לפניי תביעה ותביעה שכנגד כספיות בסדר דין מהיר שעילתן נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 08.04.2012, בין כלי רכב, מ"ר 76-247-71 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מסוג מונית, מ"ר 86-447-25 (להלן: "המונית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה, אלא לעניין נסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה הוצגו ראיות הצדדים, העידו הנהגים המעורבים בתאונה ועד ראייה נוסף מטעם הנתבעים והתובעת שכנגד.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להידחות ודין התביעה שכנגד להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסתו של נהג המונית ואת גרסתו של העד מטעמו, שהייתה קוהרנטית, סדורה, עקבית ומהימנה עליי, על פני גרסתה של נהגת רכב התובעת, שהייתה מהוססת ותמוהה במקצת.

לא ברור הכיצד גרסתה של נהגת רכב התובעת לפיה לפתע בעודה נוסעת בנתיב השמאלי לנתיב הימיני שהוא נתיב תחבורה ציבורית, הגיחה המונית והתנגשה ברכבה, כל זאת מבלי שהיא מבחינה במונית, אלא רק שמע את ההתנגשות בין הרכבים (עמ' 1, שורות 22-15 לפרוטוקול), בזמן שמודה כי כן הבחינה באוטובוס שנסע על הנתיב התחבורה הציבורית עוצר (עמ' 1, שורות 17-16 לפרוטוקול).

לכן, לכל הפחות ברור כי נהגת רכב התובעת נסעה מבלי ליתן דעתה למצב הרכבים מולה, ואפשר שאף נהגה במהירות שלא אפשרה לה למנוע את התאונה.

למעלה מזאת, על יסוד גרסתו של נהג המונית שהייתה מהימנה עליי ועל יסוד חיזוק שקיבלה גרסתו בגרסת נהג האוטובוס שהיה מאחורי המונית בעת קרות התאונה, אומר כי שוכנעתי כי נסיבות התאונה היו שרכב התובעת הוא שסטה ימינה לעבר נתיב נסיעתה של המונית כאשר נהגת רכב התובעת התכוונה לפנות ימינה בצומת, ועשתה זאת תוך שהיא מנסה להקדים את המונית.