תא"מ 26664-07-15 קידר נ' ירון ואח'

לפניי תובענה בעילה שטרית, על סך 26,699 ₪, לביצוע שטר חוב שעליו חתומות הנתבעות כערבות. השטר נועד להבטיח את התחייבויותיהם של ה"ה איתן חיימוביץ' ושרית לב-ארי (להלן: "השוכרים") על פי הסכם שכירות שנכרת בינם ובין התובעת ובעלה לדירה ברחוב כצנלסון 26 בגבעתיים.

לטענת התובעת, הותירו השוכרים חובות כספיים כבדים – הן חובות בדמי שכירות, הן חובות לתאגיד המים העירוני והן חוב לוועד הבית.

טענת ההגנה היסודית היא, כי ערבותן של הנתבעות לשטר – פקעה זה מכבר. לשיטתן, הסכימו לערוב לשטר חוב בגין הסכם שכירות לשנה אחת בלבד, היא שנת 2007, ולא נתנו את הסכמתן להארכת הערבות. עוד טוענות הנתבעות להתיישנות, שכן השטר נערך ביום 4.11.2007, והתביעה הוגשה למעלה משבע שנים לאחר מכן.

טענה נוספת שבפי הנתבעות היא כי התובעת לא הוכיחה את נזקיה, ועל כן – אינה זכאית לאכוף את השטר.

לעניין טענת ההתיישנות – דינה להידחות. על פי סעיף 96 (א) לפקודת השטרות:

"אין להיזקק לתובענה על פי שטר חליפין או שיק או שטר חוב כנגד מי שהוא צד להם ואינו מסב, לאחר שעברו שבע שנים, וכנגד מסב – לאחר שעברו שנתיים, מן הזמן שבו נולדה לראשונה לאוחז באותה שעה עילת התובענה כנגד אותו צד"

מכאן שמועד תחילת מירוץ ההתיישנות אינו מועד עשיית השטר, אלא מועד הולדתה של העילה – ובענייננו – מאחר שמדובר בשטר ביטחון – מהמועד שבו הופר הסכם השכירות באופן המקים לתובעת את הזכות לממש את הבטוחות. על כן טענת ההתיישנות נדחית.

לעניין פקיעת תוקפה של הערבות – גם בעניין זה אין בידי לקבל את טענות הנתבעות. דיני השטרות מבחינים בין השטר ובין עסקת היסוד. גם כאשר מדובר בשטר ביטחון, וגם לאחר הפסיקה הקובעת כי בין צדדים קרובים דין השטר כדין חוזה, עדיין – לא ניתן לומר שלשטר אין תוקף עצמאי ו"חיים" משל עצמו. בענייננו, ככל שביקשו הנתבעות לבטל את ערבותן לשטר, היה עליהן לוודא כי הוא מוחזר לידיהן בתום התקופה. משלא עשו כן, ומשלא הגבילו את ערבותן על פני השטר לפרק זמן ספציפי, הרי הן מוחזקות כמי שערבות לשטר החוב כל עוד התובעת אוחזת בו כשורה, שאחרת – נעלם מעמדו המיוחד של השטר ואיננו.

מכאן שהתובעת רשאית להיפרע מן הנתבעות את נזקיה ואת חיוביהם של השוכרים.

מהו היקף החוב של השוכרים? התובעת טוענת לשלושה חיובים:

• דמי שכירות לחודשים ינואר 2015 – יוני 2015 בסך כולל של 17,100 ₪;