תא"מ 26651-09-14 אלדן תחבורה בע"מ נ' יובל ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 23.01.2014, בין כלי רכב מ"ר 54-136-73 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 70-318-16 (להלן: "רכב הנתבע") (ולהלן: "התאונה").

למעשה, מדובר בתאונה שהיא חלק מ"תאונת שרשרת" שבה רכב התובעת היה הרכב השני מבין שלושה כלי רכב בשרשרת, ורכב הנתבע היה הרכב השלישי. הרכב הראשון בשרשרת אינו צד לתובענה זו.

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו נהגי הרכבים המעורבים בתאונה.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתה בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת שהייתה מפורטת, סדורה, עקבית והותירה בי רושם של מהימנות, על פני גרסתו של נהג רכב הנתבע, שהכיר בכך שרכבו פגע ברכב התובעת מאחור.

יש לציין כי הנתבע אינו מכיר בנזק לחזית רכב התובעת שכן לטענתו מיד לאחר התאונה לא ראה שחזית רכב התובעת ניזוקה. יחד עם זאת, נהג רכב הנתבע אינו מציג תמונות נזק, אינו מגיש חוות דעת שמאי נגדית השוללת נזקים בחזית רכב התובעת, ויתרה מזאת, הוא אינו שולל כי רכב התובעת נהדף לעבר הרכב הראשון.