תא"מ 26609-09-14 שוקת הגבס א.א 2007 בע"מ נ' כהן

לפניי תביעה שעניינה – יתרת חוב בכרטסת הנהלת חשבונות בגין רכישת ציוד וחומרי בנייה שביצע הנתבע, איש שיפוצים בעיסוקו, מאת התובעת.

הנתבע אינו מכחיש כי רכש מוצרים שונים מאת התובעת, אולם לטענתו, שילם תמיד במזומן בעת קבלת הטובין. עוד לטענתו, לא תמיד הונפקו לו קבלות או חשבוניות מס בגין רכישותיו, ויתכן שתשלומים שביצע במזומן לידי הנהגים – לא נמסרו לידי התובעת בפועל.

עוד טוען הנתבע, כי חלק מתעודות המשלוח שהציגה התובעת אינן חתומות, ואילו חלק מהן חתומות, אך לא בידיו. הנתבע העלה טענות ביחס לכרטסת הנהלת החשבונות, שעיקרן, שבהיות הכרטסת בשליטת התובעת, אין להסתמך עליה לקביעת קיומו של חוב או של היקפו.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות (המצומצם למדי) שבתיק ושמעתי את העדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה. להלן יובאו טעמיי לכך בתמצית, כדרישת פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי.

אכן, כרטסת הנהלת חשבונות אינה ראיה קונקלוסיבית לקיומו של חוב, בין היתר מן הטעם שהיא נסמכת על פעולות ועל רישומים שביצעה התובעת עצמה. בדיוק מן הטעם הזה, לא הסתפקה התובעת בהצגת הכרטסת, והביאה גם את "מסמכי היסוד" – חשבוניות מס ותעודות משלוח – ששימשו לעריכת הכרטסת.

בוודאי שניתן להתייחס אל כרטסת הנהלת חשבונות כאל ראיה לכאורה - והנתבע לא הביא ולו בדל של ראיה שיש בה כדי לסתור את האמור באותה כרטסת.

התובעת הוכיחה כי סיפקה לנתבע את הטובין נושא התביעה – ועשתה כן בתעודות משלוח חתומות. לעניין תעודות המשלוח העלה הנתבע שתי טענות:

• בסעיף 14 לכתב ההגנה טען הנתבע, כי התובעת צירפה תעודות "אשר אינן חתומות כלל". הכוונה, ככל הנראה, לתעודות המשלוח שמספרן 71969 ו-71973, שאכן אינן חתומות. אלא שתעודות אלה מתבססות, כעולה מהכתוב בהן במפורש, על תעודות משלוח ידניות שמספריהן 7006, 7007 ו-7107 – תעודות שצורפו לכתב התביעה, ואשר הן דווקא חתומות על ידי הנתבע. על כן, הטענה שלפיה לא ניתן להסתמך על תעודות משלוח אלה – נדחית;

• בסעיף 15 לכתב ההגנה טען הנתבע, כי "קיימות תעודות משלוח אשר אינן חתומות בחתימת ידו של הנתבע...". אלא שהנתבע לא פירט אילו מתעודות המשלוח חתומות בחתימה שאינה חתימתו, ובכך לא עמד בחובת הפירוט הנדרשת בכתב ההגנה וגרסתו נותרה גרסה סתמית. ודוק: אין מדובר בעניין טכני. מאחר שברור שהנתבע אינו מתכחש לחתימתו על כל תעודות המשלוח. ככל שהיה הנתבע מפרט איזו תעודת משלוח אינו חתומה בחתימתו – לטענתו – הייתה התובעת יכולה להביא עדים מתאימים להזמת טענה זו – דוגמת הנהגים שסיפקו את המשלוח. משלא עשה כן הנתבע, הטענה כי תעודות משלוח מסוימות חתומות לא בידיו – נדחית.

בהערת אגב יש להעיר, כי מכתב ההגנה עולה בבירור, כי הנתבע נעזר בגורם בעל ידע משפטי להכנת כתב ההגנה, גם אם לא היה מיוצג בפועל במסגרת ההליך שלפניי. כך עולה ממבנה כתב ההגנה, מן הניסוחים המשפטיים בו ומסוג הטיעונים. על כן, חזקה על הנתבע שהיה ער לחובה לפרט בכתב ההגנה בדיוק לאיזו תעודת משלוח הוא מתכחש.