תא"מ 26480-02-14 חאפז נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפניי תביעת התובע בהליך של סדר דין מהיר, על נזקים שנגרמו למשאית בבעלותו (להלן: המשאית), בשל פגיעה נטענת של רכב הנתבעת 2, "בין הובלות שינוע ומטענים", שבוטח אצל הנתבעת 1.

לטענת התובע עת נסעה המשאית בכביש 4 בין יבנה למחלף ראשון לציון ועצרה בשל פקק תנועה, לפתע פגע בה רכב הנתבעים, הדפה למשאית שהיתה לפניה וגרם לנזקים הן בחלק הקדמי והן בחלק האחורי.

שאלת האחריות לקרות התאונה הוכרעה במסגרת תא"מ 58182-05-13.

בהתאם לאותה קביעה, שילמה הנתבעת 1 פיצוי בגין הנזקים האחוריים, אך סירבה לשלם עבור נזק נטען למנוף ולסלקטור שהיו מותקנים על המשאית מאחור, כמו גם על היקף ימי העמידה שנתבע. בשני רכיבים אלו המחלוקת שבפניי.

על-פי הוראת תקנה 214 טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, משמדובר בתובענה בהליך של סדר דין מהיר, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

עלות יום עבודת משאית והוכחת ימי עמידה:

מהנתונים שהובאו בפניי עולה כי יום עבודה של המשאית לפני הוצאות דלק עומד על כ- 2,000 ₪. לעניין זה הוצג אישור רואה החשבון של התובעת (ת/3) וזאת על בסיס ספרי הנהלת החשבונות של התובעת. כן הוצגו חשבוניות אקראיות משנים 2013 ו- 2014, גם מהן עולה עלות יום עבודת משאית של 2,000 ₪, כשהדבר תואם לרשימת חשבונות אותנטית משנת 2012, היא שנת התאונה, המאשרת אותו סכום.

קיבלתי טענת התובע כי מאחר שהוא משלם לנהגי המשאית משכורת חודשית, הוא לא "חוסך" את שכר הנהג גם ביום עמידה של המשאית. כך גם ביטוח המשאית הוא ביטוח שנתי. התובע אישר כי ביום עמידת משאית נחסך רק מרכיב הדלק (עמ' 4, ש' 9). כן קיבלתי טענת התובע כי מאחר שמדובר במשאית גדולה מן 3 משאיות שברשותו (2 גדולות ו-1 קטנה), הרי שמשאית קטנה לא יכולה להחליף משאית גדולה וכי המשאית הגדולה האחרת, היתה בעבודה אחרת.

לאור כל האמור, ובהעדר ראיות סותרות מצד הנתבעים, יש איפוא לאשר טענת התובעת לעלות יום עבודת משאית, סך של 2,000 ₪. ואולם יש להפחית הוצאת דלק/סולר יומית על דרך האומדנה בסך של 200 ₪. אשר על כן, יש להעמיד הפסד יומי בשל עמידת המשאית על סך של 1,800 ₪.

כן יש לאשר כי בעקבות התאונה נדרשה המשאית לימי עמידה לצורך תיקונה, בעקבותם נוצר לתובע נזק ממשי בדמות העדר הכנסה.