תא"מ 2633-09-16 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' בר גיל ואח'

לפניי תביעת שיבוב בגין נזקי רכב מספר רישוי 28-196-69 שבוטח על ידי התובעת (להלן: "רכב התובעת") בתאונה מיום 16.9.2015 בה מעורב רכב מספר רישוי 85-657-78 (להלן: "רכב הנתבעים").

אין מחלוקת כי ארעה תאונה בין כלי הרכב וכי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת מאחור. גדר המחלוקת הוא בשאלת הנזק, לאור טענת נהגת רכב הנתבעות, כי רכב הנתבעות פגע פגיעה קלה ברכב התובעת, שלא גרמה למי מכלי הרכב המעורבים נזק, וכי אין לייחס את ממצאי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה כנזקי רכב התובעת בתאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

שמעתי את עדויות הנהגים מעורבים, שקלתי את הראיות ואת טענות הצדדים בכתבי הטענות ובסכומים, ועל יסוד החומר שבפניי הגעתי לכלל דעה לקבל את התביעה במלואה.

נהג רכב התובעת הבהיר בעדותו כי הוא הרגיש "חבטה", כי נגרם נזק לא רב לרכב התובעת ורכב הנתבעים ניזוק אף הוא. עדותו של נהג רכב התובעת הייתה עקבית וכנה, והיא נתמכת בגרסה האוטנטית שמסר בטופס ההודעה יומיים לאחר התאונה במסגרתה ציין כי חש "חבטה" מאחור אשר הדפה את רכב התובעת קדימה. חיזוק נוסף לגרסת נהג רכב התובעת יש במחדל הנתבעים באי הצגת תמונות נזק רכב הנתבעים, הגם שנהגת רכב הנתבעים אישרה בעדותה שצילמה את הפגיעה וכן בהעדפתה, בגרסה שנמסרה בטופס ההודעה שלא להתייחס לעניין האשם. לא ראיתי לדון לכף חובה את התובעת בשל אי העדת נוסעת רכב התובעת, אשתו של נהג הרכב, בהיעדר מחלוקת בשאלת האחריות ומשנהג רכב התובעת העיד כי נוסעת הרכב לא יצאה מהרכב.

שאלה אחרת נוגעת לנזקי רכב התובעת שהוערכו על ידי השמאי לאור מועד בדיקתו על ידי השמאי - ביום 11.11.2015-כחודשיים לאחר התאונה. בהקשר זה השתכנעתי מעדותו של נהג רכב התובעת (שלא נסתרה) כי פרט לתאונה נשוא התביעה רכב התובעת לא עבר תאונות נוספות. עדות זו מקבלת חיזוק בתמונות החלק החיצוני של הפגוש האחורי ברכב התובעת הנראה ללא סימני נזק. בנסיבות אלה ובהיעדר מחלוקת לגבי מיקום המגע של רכב הנתבעים ברכב התובעת (פגוש אחורי) סכום הוצאות התיקון שאינו ברף הגבוה שהוערך על ידי השמאי, לא ראיתי במועד הבדיקה לנתק את הקשר הסיבתי בין הערכת השמאי לבין נזקי רכב התובעת בתאונה.

שאלה נוספת נוגעת לטענת הנתבעים כי בהיעדר סימני נזק בחלק החיצוני של המגן האחורי ברכב התובעת לא ניתן לייחס את סימני כיפוף קורה פנימית במגן האחורי ברכב התובעת (כפי הנראה בתמונות הרכב) לתאונה. שאלה זו היא עניין שבמומחיות. הנתבעים לא הגישו חוות דעת שמאי מטעמם ולא דרשו את חקירת השמאי מטעם התובעת באופן הקבוע בתקנות, וחוות דעת השמאי מטעם התובעת לא נסתרה.

על כן, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 2,288 ₪, שכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרת משפט ששולמה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.