חיטובסקי נ' עמותת יד עזר לחבר

לפניי תביעה ותביעה שכנגד הסבות סביב הסכמי שכירות ביחס לדירות שבבעלות התובע. תביעת התובע היא לדמי שכירות המגיעים לטענתו מהנתבעת. התביעה שכנגד היא להשבת עלויות שיפוץ הדירות שבוצע על ידי הנתבעת.

טענות הצדדים

1.התובע הוא הבעלים של בנין בו 7 דירות הנמצאות בבניין ברחוב קסל 9א' בחיפה הממוקם בגוש 10855 חלקה 50. הנתבעת היא עמותה רשומה (להלן: העמותה ) אשר שכרה מהתובע 5 דירות הנמצאות בבניין ( להלן: הדירות ). נטען כי ההתקשרות נעשתה באמצעות נציג העמותה מר שמעון סבג ( להלן: סבג ). הסכמי השכירות בין הצדדים נעשו בשני שלבים: הראשון הסכם מיום 31/10/10 שנחתם לגבי 4 דירות ובמסגרתו נקבע כי תקופת השכירות היא ל-36 חודשים החל מיום 1/1/11 ודמי השכירות החודשיים המוסכמים נקבעו על סך של 1,200 ₪ לכל דירה (להלן: הסכם השכירות הראשון ). עוד נטען שבין הצדדים הוסכם שכל דמי השכירות המגיעים בגין ההסכם הראשון לשנת 2011 ישמש לצורך שיפוץ הדירות על ידי הנתבעת. לכן החל מחודש ינואר 2012 חייבת הייתה העמותה לשלם את דמי השכירות במלואם וכסדרם, ברם היא לא עשתה כן. התובע טוען כי פנה אל העמותה באמצעות סבג פעמים רבות הן בעל-פה והן בכתב בדרישה כי תמלא אחר התחייבויותיה ותשלם את מלוא שכר הדירה החל מיום 1/1/12, אך העמותה דחתה את דרישותיו של התובע באמתלות שונות ובהמשך אף התעלמה לחלוטין מפניות אלה. רק בחודש אוגוסט 2012 קיבל התובע סדרה בת 12 המחאות - על סך של 4,800 ₪ כל אחת - שזמני פירעונן ב-5 לכל חודש. המחאה ראשונה היתה ליום 5/8/12 ואחרונה נרשמה ליום 5/7/13. בגין התקופה מינואר ועד יולי 2012 לא התקבלו מהעמותה דמי שכירות בסך כולל של 33,600 ₪.

הסכם השכירות השני נכרת באוגוסט 2011 על פיו הושכרה לעמותה דירה נוספת באותו בניין לתקופה של שנה מיום 30/8/11 ועד ליום 31/8/12 ודמי השכירות המוסכמים עמדו על סך של 1,200 ₪ ( להלן: הסכם השכירות השני ). ביום 13/3/12 מסרה העמותה לתובע שבע המחאות: המחאה על סך 7,200 ₪ - שתאריך פירעונה 3/4/12 - המהווה תשלום בגין 6 חודשי שכירות המגיעים על פי הסכם השכירות השני, ועוד שש המחאות על סך 1,200 ₪ כל אחת שזמן פירעונן מיום 2/5/12 ועד 2/10/12. סה"כ שילמה העמותה בגין התקופה החל מיום 1/9/11 ועד 31/10/12 סך של 14,400 ₪ במקום סכום של 16,800 ₪ ועל כן בגין תקופה זו חייבת העמותה סך של 2,400 ₪ בגין הסכם השכירות השני.

עד ליום הגשת התביעה ועל אף סיום הסכם השכירות השני העמותה ממשיכה להחזיק בדירה ללא תשלום שכר דירה ולכן מגיע סכום נוסף עד למועד הגשת התביעה ל-5 חודשים בסך של 6,000 ₪. לעמותה נשלח מכתב התראה בו פורט חובה והיא נדרשה לשלם את החוב, אולם לא נתקבלה תגובה בכלל. ביום 10/12/12 נשלח מכתב תזכורת, זאת לאחר שב"כ התובע התקשר לסבג והשאיר הודעה, אולם העמותה שוב התעלמה ממכתב זה. לאור זאת העמותה חייבת בגין שני הסכמי השכירות סך כולל של 43,800 ₪.

2.העמותה בכתב הגנתה טוענת שהיא הוקמה בשנת 2001 לשם סיוע לנזקקים ולנידחי החברה, כאשר פעולותיה רחבות היקף וכוללות, בין היתר, הפעלת בית תמחוי שבו סועדים מדי יום מאות נזקקים, "בית הילד" המעניק מחסה וסיוע לילדים בסיכון וגולת הכותרת הוא פרויקט "בית חם" לניצולי שואה במסגרתו מעניקה העמותה מגורים לניצולי שואה שידם אינה משגת והעמותה דואגת לכל מחסורם כגון מזון, לבוש, תרופות, רפואת שיניים ועוד. במסגרת פרויקט חשוב זה משכנת העמותה בכ-30 דירות הנמצאות ברשותה ברחוב קסל בחיפה למעלה מ-80 ניצולי שואה. בשל הביקוש ההולך וגובר לשירות זה העמותה מרחיבה באופן קבוע את מלאי הדירות שבבעלותה לצורך שיכון ניצולי שואה נוספים, כאשר מדיניותה היא לרכוש או לשכור את הדירות לזמן ארוך טווח על מנת להעניק דיור קבוע לאותם דיירים.

על רקע זה נערכו עם התובע הסכמי השכירות נשוא תביעה זו כאשר הדירות נמצאות ברחוב קסל בסמיכות למקבץ הדירות של העמותה, ליד חדר האוכל המשמש את ניצולי השואה. נטען כי הדירות שהוצעו להשכרה על ידי התובע התאימו מאוד לשכן בהן ניצולי שואה קשישים וחסרי בית אשר המתינו זמן רב לדיור בחסות העמותה.

העמותה טוענת כי הצדדים סיכמו שהדירות תושכרנה לטווח ארוך ובתמורה לכך העמותה תיקח על עצמה את האחריות לשיפוץ יסודי של הבניין והדירות אשר היו במצב הזנחה מזעזע, כל זאת על חשבונו של התובע. העמותה קיימה את התחייבותה זו באופן מרשים, אולם התובע התכחש למחויבותו והשיב לעמותה חלק מעלות השיפוץ כאשר הוא נותר חייב לה כספים רבים בסכום העולה על הסכום שמגיע לו. עוד נטען, שהחזקה בדירות נמסרה באיחור רב עקב הימצאותם של פולשים באותן דירות ובשל הזמן שלקח לתובע לפנותם. העמותה אינה מכחישה את מועד החתימה על ההסכמים והתנאים הנוגעים לתמורה ולתקופת השכירות. נטען שמצב הדירות היה רע כאשר הן לא אוכלסו במשך שנים רבות קודם לחתימת הסכמי השכירות ולכן סוכם שהעמותה תיקח על עצמה לשפץ את הדירות ואת הרכוש המשותף באופן יסודי והתובע יממן את עלויות השיפוץ, כאשר לשני הצדדים היה ברור כי לאור המצב האיום מדובר בהשקעה מאסיבית בסכומים של מאות אלפי שקלים.