תא"מ 26267-02-13

1.לפני תביעה לפיצוי התובעת עקב נזק שנגרם לרכבה ביום 9.6.11, כתוצאה מנפילת ברזלים על רכבה ממכונה בבעלות הנתבעת שעמדה בצד הדרך.

2. טענת התובעת בכתב התביעה היא כי רכבה נסע כדין בנתיבו ולפתע אחד הברזלים נפל על הרכב מהמכונה שעמדה בצד הדרך. מנגד נטען בכתב ההגנה מטעם הנתבעת כי הרכב שהתובעת טוענת שממנו נפל הברזל אינו בבעלותה או בבעלות מי מקבלניה.

3. בדיון שהתקיים בפני העיד נהג רכב התובעת והוגשו לעיוני תמונות הנזק ברכב התובעת והדיווח לתובעת אודות התאונה.

4. נהג התובעת העיד כי בעת נסיעה ברחוב רמז שמע לפתע רעש חזק ומרכב שעמד בצד הדרך נפלו כ- 60-50 חתיכות ברזל על הדלת הימנית של רכבו, כנראה כתוצאה מפריקה לא נכונה על ידי מנוף. לטענת נהג התובעת עצר ויצא מרכבו, ראה את הרכב העמוד ומעליו מנוף. נהג התובעת שאל מי המנהל במקום וכשהגיע המנהל ביקש ממנו את הפרטים וליתר בטחון גם את מספר הרכב, נהג התובעת קיבל את שם החברה ומספר הרכב, רשם את הפרטים ומסר לתובעת. נהג התובעת לא ידע לומר אם המנוף שייך לרכב ושלל את האפשרות כי טעה ברישום מספר הרכב.

5.מטעם הנתבעת לא הוגשו ראיות.

6.הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

7.ב"כ הנתבעת טענה כי הפוליסה המופעלת והפרטים שנמסרו הם של הנתבעת כמנהלת האתר וככזאת אחריותה היא בשיעור של 20-10%. ב"כ הנתבעת טענה כי לנתבעת אין כלי רכב ואם נהג התובעת מעיד שנפל ברזל מרכב או ממנוף אי אפשר לתבוע את הנתבעת. ב"כ הנתבעים אישרה כי מר עטיה היה מנהל הפרויקט וכשביקשו ממנו את הפרטים סביר להניח שהוא מסר אותם. לגבי מר עטיה טענה כי עזב את הארץ לפני שנה ואין לו קשר עם הנתבעת וכי נגרם נזק ראייתי כתוצאה מהשיהוי שנקטה התובעת בכך שהגישה תביעתה כעבור שנתיים וחצי.

8.ב"כ התובעת טענה כי נהג התובעת היה עד שהברזלים נפלו ממנוף ולאו דווקא מרכב וכי הפעילות לצורך פינוי האתר היא שגרמה לנזק. עוד טענה כי אין חולק שהתאונה אירעה בעת הפעילות של הנתבעת ולא בעת נסיעה של רכב. הנתבעת לא הציגה יומנן עבודה והיא מבקשת להסיר אחריות בטענה שמספר הרכב שרשום אינו בבעלותה אולם לדידה של ב"כ התובעת אין זה רלבנטי משום שהנתבעת היא המבוטחת והיא אחראית. כן טענה כי הפרטים היו מצויים בידי הנתבעת, ביום 14.4.13 ביקשו לבדוק את האירוע ולאחר מכן פנו שוב ביום 12.5.13.

דיון: